פרובינקיה רומית

פרובינקיה (בלטינית: provincia) היתה יחידה מנהלתית של רומא לשטחים שבחוץ לאיטליה. בשני השלבים הגדולים של רומא, הרפובליקה והקיסרות, שמותיה וגבולותיה של כל פרובינקיה השתנו לעתים קרובות.

בהתחלה המונח פירושו מרחב הסמכויות של פקיד או מצביא, ולאו דווקא אזור גאוגרפי. עם הזמן המונח נעשה לשם רשמי לאזור מנהלי שנשלט מרחוק.

בדרך כלל מונה לפרובינקיה נציב (מושל), לרוב קונסול או פראיטור לשעבר. בתקופת הרפובליקה המינוי היה לשנה אחת; החלוקה נעשתה בהגרלה או על ידי הסנאט. פרובינקיות מסוכנות הושמו בידי אישים מנוסים, וגזרי הצבא (לפי הצורך) הוצבו שם.

עם תחילת הקיסרות שינה אוגוסטוס את שיטת המינוי. חלק מהפרובינקיות הפכו לקיסריות, אלה שעל הגבולות או חשובות כלכלית, כמו מצרים. הקיסר מינה לנצח את הנציבים שם. פרובינקיות אחרות נשארו סנטוריות, כלומר הסנאט מינה בהן את המושלים. למרות זאת הקיסר יכול היה להתערב גם בפרובינקיות הסנטוריות.

מצרים היתה מקרה מיוחד: היא נחשבה לנחלת הקיסר ונשלטה על ידי נציב ממעמד הפרשים (מעמד סוציאלי-צבאי שאינו סנאטורי).

בהמשך צמחו משרות נציבים ממעמדות שונים, והקצינים הצבאיים קיבלו יותר השפעה. חלק מהנציבים ניסו לנצל את כוחם הצבאי כדי לתפוס את השלטון. דוגמה בולטת היא אספסיאנוס, שניצל את כוחו לברוח ולהפוך לקיסר.

הפרובינקיה הראשונה של רומא היתה סיציליה, שסופחה ב־241 לפנה"ס. קורסיקה וסרדיניה נוספו ב־231 לפנה"ס. בתקופת יוליוס קיסר היו 14 פרובינקיות; הוא הקים שלוש נוספות. בשיא האימפריה, במאה השנייה, היו כ־49 פרובינקיות. רפורמותיו של דיוקלטיאנוס חילקו רבות מהפרובינקיות ליחידות קטנות יותר.

פרובינקיה היתה אזור ששלטה בו רומא מחוץ לאיטליה. (פרובינקיה = אזור שממנו מנהלים דברים)

בהתחלה המילה פירושה תחום של פקיד או מצביא. אחר כך היא נשמעה גם כאזור גאוגרפי.

לכל פרובינקיה היה נציב. נציב זהו מושל, בדרך כלל איש חזק ונודע.

ברפובליקה מינו מנהלים לשנה אחת. בחלק מהפרובינקיות הוצבו חיילים, לפי סכנה.

אוגוסטוס חילק את הפרובינקיות לשתי קבוצות. פרובינקיות קיסריות, על הגבול או חשובות לכלכלה, נשלטו על ידי הקיסר. פרובינקיות סנטוריות נשארו בידי הסנאט.

מצרים היתה מיוחדת. היא היתה כמעט כמו רכוש הקיסר והושלמה בידי מושל לא מהסנאט.

הפרובינקיות השתנו עם השנים. סיציליה היתה הפרובינקיה הראשונה בשנת 241 לפני הספירה. קורסיקה וסרדיניה נוספו בשנת 231. בזמן יוליוס קיסר היו 14 פרובינקיות. במאה ה־2 היו כ־49 פרובינקיות. מאוחר יותר דיוקלטיאנוס חלק אותן ליחידות קטנות יותר.