פרוור (תהליך)

פִּרְווּר (Suburbanization) הוא מעבר המוני של תושבים מהעיר הגדולה לפרוורים שסביב לה. הפרוור בדרך כלל בנוי בצפיפות נמוכה, עם בתים צמודי־קרקע או בנייה נמוכה, ולכן דורש רכב פרטי לתנועה. תופעה זו בולטת בארצות הברית, שם הייתה לה השפעה חברתית וכלכלית חזקה.



לאחר מלחמת העולם השנייה הוסרו חסמים לבנייה על קרקע חקלאית, והרשויות תמכו בהרחבת הפרוורים. הבנייה הנמוכה וההסתמכות על הרכב הפכו את הפרוורים לאטרקטיביים לעשירים. בה בעת נחלשה העיר המרכזית: אחוז התושבים שחיו בערים ירד משמעותית בין 1950 ל-1990, וההכנסות ממסים בעיר צנחו. התוצאה כללה שחיקה בשירותים העירוניים, הידרדרות חלק מהשכונות ועלייה במתח החברתי.

פרוור המסחר (מרכזי קניות גדולים מחוץ לעיר) החל בארה"ב כבר ב-1920 והתפתח מאוד עד 1970. מרכזים אלה משכו קונים ומסחר משולי העיר, וחיזקו את העברת הפעילות מחוץ למרכז העיר.


באירופה המגמה הייתה מתונה יותר. מדינות רבות הגבילו מרכזים מסחריים פרווריים כדי להגן על העיר. בתקופת מרגרט ת'אצ'ר בבריטניה היו מקרים שבהם פרוור המסחר פגע בערים.


בגוש הקומוניסטי נחלו בנייה של שיכוני ענק לשיכוני עובדים, שנקראו "שיכוני שטיח".


מרכזי קניות פרווריים צומחים בגלל עליית הבעלות על רכב, שפע קרקעות ושפע חנייה. הם מקלים על החיים בפרוור ומייצרים תעסוקה מקומית, אבל מחזקים את ההסתמכות על רכב פרטי.


הגורמים העיקריים הם עלות קרקע זולה בשולי הערים, נגישות ברכב פרטי, ושינויים בתכנון עירוני שמאפשרים שימושים חדשים לקרקעות.


פרוורים צורכים שטחים טבעיים רבים יותר מאשר ערים צפופות. הם מעודדים שימוש ברכב פרטי, מה שמעלה זיהום אוויר ורעש. הצפיפות הנמוכה מקשה על תכנון תחבורה ציבורית יעילה.



בישראל התרחבה התופעה בעיקר בשנות ה-70 וה-80. סביב תל אביב וירושלים נבנו יישובים פרווריים בצפיפות נמוכה, כמו שוהם וכוכב יאיר, וכן ישובים סביב ירושלים שהובילו להעתקת אוכלוסייה מהערים ולפגיעה בשכונות העירוניות. גם באזור באר שבע וחיפה נבנו פרוורים שסחפו אוכלוסייה לעברם.


בישראל מבנה המישור החופי והלחץ להפשרת אדמות החקלאות תרמו להתפתחות מרכזי מסחר בשולים. מרכזים אלה משרתים תושבים רבים אך גם מחלישים את מרכזי הערים.

פִּרְווּר הוא מקום של בתים מחוץ לעיר. פרוור (suburb) הוא לא מרכז העיר.



אחרי מלחמת העולם השנייה רבים עברו לגור בפרוורים. שם בונים בתים נמוכים. בגלל זה אנשים נוסעים הרבה במכוניות.


באירופה בנו פחות פרוורים גדולים. שם ניסו לשמור על ערים חזקות.


שם בנו בניינים ענקיים לשכירות, שקראו להם "שיכוני שטיח".


מרכזי קניות גדולים נבנו מחוץ לערים. אנשים נוסעים אליהם ברכב.


פרוור צורך הרבה שטח פתוח. נסיעות ברכב מזהמות את האוויר.



בישראל התחילו לבנות פרוורים בשנות ה-70 וה-80. סביב תל אביב וירושלים נבנו יישובים חדשים.


בגלל הכבישים והאדמות, גם אצלנו נבנים מרכזי קניות בפרוורים.