פרוטוקול קיוטו הוא תוספת לאמנת היסוד של האו"ם לשינויי אקלים (UNFCCC). המדינות שחתמו התחייבו להפחית פליטות של פחמן דו‑חמצני וגזי חממה נוספים. גזי חממה הם גזים שמלכדים חום באטמוספירה וגורמים להתחממות כדור הארץ.
ההסכם נדון בקיוטו ב־1997 והוצע לחתימה ב־1998. כ־161 מדינות השתתפו בדיונים. המטרה הראשית הייתה להוריד את הפליטות של המדינות המפותחות בכ־5.2% ביחס לשנת הייחוס 1990. המדידה נעשתה עבור התקופה 2008, 2012.
הפרוטוקול קבע יעדי הפחתה לפי אזורים. למשל, האיחוד האירופי התחייב להפחית כ־8%, ארצות הברית 7% ויפן 6%. רוסיה לא נדרשה להפחית, ואוסטרליה ואיסלנד קיבלו הקלות להעלות פליטות.
היישום נתקל בקשיים פוליטיים וכלכליים. ארצות הברית התחייבה תחילה להפחית, אך נשיא ג'ורג' ו. בוש הודיע ב־2001 על נסיגה מהפרוטוקול. אחת הסיבות הייתה המחיר הכלכלי הנתפש וחוסר מחויבות של מדינות מתפתחות כמו סין.
האיחוד האירופי המשיך לקדם את ההסכם. מדינות נוספות, כמו קנדה, גם הן הודיעו על סירוב או פרישה מאוחר יותר. טענות נוספות כללו לוביסטים של חברות נפט שפעלו נגד ההסכם.
הפרוטוקול דרש אישור של לפחות 55 מדינות כדי להיכנס לתוקף. הוא נכנס לתוקף ב־16 בפברואר 2005, לאחר שאושרה על ידי רוסיה בנובמבר 2004. בזמן הכניסה היו חתומות כ־141 מדינות. למרות מחויבויות אלו, הפליטות העולמיות עלו בין 1990 ל־2010 בכ־32%.
ישראל חתמה על הפרוטוקול ואישרה אותו ב־2004. לפי האמנה ישראל הוגדרה כמדינה מתפתחת, ולכן לא חלו עליה היעדים המחייבים להפחתת פליטות. עם זאת, רמות הפליטה של ישראל דומות לאלו של מדינות מפותחות.
פרוטוקול קיוטו הוא הסכם בינלאומי על שינויי אקלים. המדינות שהצטרפו רצו להפחית גזים שמחממים את כדור הארץ. גזים אלה מכונים גזי חממה.
ההסכם נדון בעיר קיוטו ב־1997. הוא קבע ששדברים ייבדקו בין השנים 2008 ל־2012. מטרתו הייתה להוריד את פליטת הפחמן לעומת 1990.
מדינות שונות לא הסכימו לביצוע. ארצות הברית הודיעה ב־2001 שהיא לא תשתתף. כמה מדינות אחרות גם סרבו או פרשו מאוחר יותר.
ההסכם נכנס לתוקף ב־2005, אחרי שרוסיה אישרה אותו. כשנכנסו לתוקף היו כ־141 מדינות חתומות.
ישראל חתמה ואישרה את הפרוטוקול. לפי ההסכם, ישראל הוגדרה כמדינה מתפתחת. לכן לא חלו עליה היעדים להקטנת פליטות.
תגובות גולשים