פרידריך אברט

פרידריך אברט (1871, 1925) היה מדינאי גרמני בולט. הוא הנהיג את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD, מפלגה ששאפה לשפר את מצב העובדים) מ-1913 עד 1919. אחרי תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה, היה לאחד היוזמים של רפובליקת ויימאר. בתחילה שימש כקנצלר קצרות ולבסוף נבחר לנשיאה הראשון של הרפובליקה.


אברט נולד בהיידלברג במשפחה דלה. רכש מקצוע כחייט ולמד בניית אוכפים. בשנות ה-90 של המאה ה-19 החל לעסוק בעיתונות והצטרף ל-SPD. הוא קרא את מרקס ואנגלס, אך שמר על גישה מעשית ורצון לשפר מיידית את חיי העובדים. בברמן התבלט בפעילות מפלגתית והתמנה למשרות במערכת המפלגה ובאיגודים.


עם פרוץ המלחמה תמך אברט בתחילה במדיניות תמיכה במאמץ המלחמתי, וקידם תיאום בין מפלגות ברייכסטאג (הפרלמנט הגרמני). עמדה זו גרמה לפיצול ב-SPD וליציאת מתנגדים שהקימו מפלגות חדשות. במהלך המלחמה שניים מבניו נהרגו.



בסוף 1918, הפיקוד העליון הצבאי (OHL, ראשי הצבא) נתן רוח גבית להעברת הכוח לפוליטיקאים. אברט עודד שינוי זה כדי למנוע התמוטטות המדינה. הממשלה החדשה כללה שרים מה-SPD וביקשה הפסקת אש.


במהלך מהפכת נובמבר 1918, שביתות והקמת מועצות פועלים ולחץ רחב אילצו את הקיסר וילהלם השני לוותר בסופו של דבר. ב-9, 10 בנובמבר אברט הפך לקנצלר ולקח חלק בשלטון הזמני של מועצת נציגי העם. מטרתו הייתה לשמר סדר ולבלום מהפכה קומוניסטית. כדי לשמור על המדינה הוא שיתף פעולה עם כוחות שמרניים ועם הנהגת הצבא.


המועצה הנהיגה רפורמות חברתיות מהירות: דמי אבטלה, יום עבודה בן שמונה שעות, זכות בחירה רחבה ושיפור ביטוחים לעובדים. הוסרו הגבלות על חופש ההתאגדות והעיתונות, וננקטו צעדים לעזור לחיילים חוזרים.


אברט וכמה בשריון הממשל קיבלו סיוע מהצבא ומהפרייקורפס, מיליציות ימניות של חיילים משוחררים, כדי לדכא מרידות שמאל. מאבקי כוח אלה כללו את מרד הספרטקיסטים בינואר 1919. דיכוי המרד הוביל גם לרצח הנהגים הקומוניסטיים רוזה לוקסמבורג וקרל ליבקנכט, ופיצל את השמאל הגרמני.


בפברואר 1919 נבחר אברט לנשיא זמני, ובהמשך הושבע כנשיא הרייך ב-21 באוגוסט 1919. הוא היה ראש המדינה הראשון שנבחר דמוקרטית ושמר על מחויבות לדמוקרטיה. בחייו כנשיא נדרש להתמודד עם חוזה ורסאי (החוזה שקבע את תנאי השלום לאחר המלחמה). אברט הזהיר שהחוזה קשה ביותר, אך הגיע למסקנה שגרמניה אינה יכולה לסרב לחתימה מבחינה צבאית ופוליטית.

כמו כן השתמש בסמכויות חירום של הנשיא כדי להתמודד במשברים פנימיים. ב-1920 ניסה להתמודד עם פוטש ימני (פוטש קאפ), וב-1923 פעל באופנים של איזון פוליטי בין שמאל לימין.


אברט סבל מבעיות בריאותיות, כולל דלקת מרה. בפברואר 1925 אובחן וסבל מדלקת תוספתן. לאחר ניתוח חירום חלה שיתוק זיהומי ונפטר בגיל 54. נקבר בהיידלברג.


אברט נחשב דמות שנויה במחלוקת. מצד אחד ה-SPD רואה בו מייסד ורפורמטור. מצד שני מבקריו מאשימים אותו בשיתוף פעולה עם כוחות ימניים ובדיכוי מרידות פועלים, דבר שלטענתם תרם לרדיקליזציה ולעליית הפאשיזם. הוויכוח ההיסטורי על מעשיו נמשך עד היום.


לאחר מותו נוסדה קרן פרידריך אברט לשימור מורשתו. הקרן קרובה ל-SPD אך עצמאית. היא מקדמת דמוקרטיה ושוויון בכ-100 מדינות, מחלקת מלגות ותומכת בפרויקטים אזרחיים.

פרידריך אברט (1871, 1925) היה מנהיג פוליטי חשוב בגרמניה. הוא היה ראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD). המפלגה רצתה לשפר את חיי העובדים.


אברט נולד במשפחה פשוטה והלך ללמוד מקצוע. אחר כך עבד כעיתונאי והצטרף לפוליטיקה כדי לעזור לאנשים עובדים.


במלחמה הראשונה אברט תמך בזה שהמדינה תתאמץ. רבים במפלגה לא הסכימו, והדבר יצר מחלוקות פנימיות.


בסוף המלחמה היו הפגנות ושביתות. אברט נכנס לתפקידים ממשלתיים כדי לשמור על סדר. נוסדו מועצות של עובדים וחיילים.


הממשלה החדשה שעזר להקים נתנה זכויות חדשות לעובדים. למשל: יום עבודה קצר יותר, דמי אבטלה ושיפור בביטוח.


אנשים קיצוניים ניסו לשנות את השלטון. אברט השתמש בצבא ובפרייקורפס, כלומר קבוצות של חיילים משוחררים, כדי לעצור את האלימות.


בשנת 1919 נבחר אברט לנשיא גרמניה. הוא ניסה לשמור על הדמוקרטיה ולסיים את המשבר הפוליטי. הוא התמודד עם חוזה קשה שנקרא חוזה ורסאי.


ב-1925 חלה אברט בניתוח. אחרי סיבוכים הוא נפטר בגיל 54.


אנשים זוכרים אותו בדרכים שונות. חלק חושבים שעשה הרבה טוב לעובדים. אחרים אומרים שהמעשים שלו נגד מהפכנים הובילו לבעיות בהמשך.


לאחר מותו הוקמה קרן שנושאת את שמו. הקרן עוזרת לקדם דמוקרטיה ושוויון ברחבי העולם.