פרנסיס פולנק

פרנסיס ז'אן מרסל פולנק (1899, 1963) היה מלחין ופסנתרן צרפתי.

פולנק נולד בפריז למשפחה שבה האם לימדה אותו פסנתר. בשנת 1918 התגייס לצבא, ובאותה תקופה הלחין את Trois Mouvements Perpétuels (שלוש תנועות מתמידות), אחת מהיצירות המוקדמות שזכו להכרה. היצירה המצליחה ביותר שלו היא האופרה "הדיאלוגים של הכרמליטיות". מן הבלטים שלו מוכר גם הבלט "האיילות".

הוא ראה בפריז את ביתו, אך החזיק בית בעמק הלואר, בנואזה, כדי למצוא שקט לכתיבה. בניגוד למה שקרה לסיפוריו, הוא לא אהב במיוחד את חיי הכפר. פולנק היה הומוסקסואל בגלוי; את יחסיו הראשונים התקיימו עם הצייר רישאר שאנלר, שלמענו כתב את Concert champêtre.

המוות של חברו הצייר כריסטיאן בראר ועלייה לרגל לרוקאמאדור החזירו אותו לקתוליות עמוקה. פולזק נפטר מהתקף לב בפריז ב-30 בינואר 1963 ונקבר בבית הקברות פר לשז.

המוזיקה של פולנק מגוונת, אך מזוהה בקלות. הוא הושפע מאיגור סטרווינסקי, מעמנואל שאברייה, ממוזיקה צרפתית פופולרית וממוזיקת בתי קפה. ברשותו היו פרטיטורות של בארטוק, שנברג, ראוול ודביסי, וכן היצירות של סטרווינסקי. שמיעת "פולחן האביב" כילד השפיעה עליו עמוקות; הוא תיאר זאת כפתיחת עולם הרמוניות חדש שהשפיע על כל יצירתו.

פולנק היה חבר ב"קבוצת השישה" יחד עם מלחינים כמו דריוס מיו וארתור הונגר. הקבוצה, בהשפעת אריק סאטי וז'אן קוקטו, ביקשה פשטות וצלילות במוזיקה והתנגדות לאימפרסיוניזם ולרגשנות רומנטית.

גם אמנות חזותית השפיעה עליו. ביצירות כמו חמש פואמות של פול אלואר ניכרת שאיפה לפשטות קווים, בדומה לציוריו של מאטיס. רפסודיה נגר (Rapsodie nègre, 1917) לכלים קוליים וכלי נגינה השתמשה בתיבות חסרות משמעות, והוקדשה לסאטי; היא גרמה לסילוקו מהקונסרבטואר.

טווח היצירה שלו נע מטעמים קלים ופופולריים, כגון Cocardes (1919), ועד ליצירות דתיות עמוקות שכתב אחרי חידוש אמונתו ב-1936. פולנק חיבר למעלה מ-150 שירים לקול סולו, רבים למילים של משוררים אוואנגארדיים כמו גיום אפולינר ופול אלואר. הוא ליווה בסולו זמרים בולטים, בעיקר הבריטון פייר ברנאק והסופרן דניז דיוואל, שלמענה כתב את האופרה הקצרה "הקול האנושי".

לצד שירי קאמרה כתב פולנק אופרות, מוזיקה תזמורתית וכוראלית, וכן קונצ'רטי לעוגב, צ'מבלו ופסנתר. קונצ'רטו לצ'מבלו הוזמן בידי ונדה לנדובסקה ב-1938. בין יצירותיו האחרונות, שלוש סונאטות לכלי נשיפה מעץ: לחליל (1956), לאבוב (1962) ולקלרינט (1962), שמציגות יופי אלגי ושלמות טכנית.

פרנסיס פולנק (1899, 1963) היה מלחין (אדם שיוצר מוזיקה) ופסנתרן.

פולנק נולד בפריז. אמו לימדה אותו לנגן בפסנתר. הוא שירת בצבא ב-1918 והלחין באותן שנים יצירות קצרות.

הוא אהב את פריז וחשב לה ביתו. הייתה לו גם קוטג' בעמק הלואר, שם חיפש שקט לכתיבה. פולנק היה הומוסקסואל, פירושו שאהב אנשים מאותו המין. מותו של חבר קרוב ולהליכה לרוקאמאדור החזירו אותו לאמונה הקתולית. הוא מת מהתקף לב ב-1963 וקברו בפר לשז.

המוזיקה של פולנק שונה ומלאת צבעים. הוא קיבל רעיונות ממלחינים כמו סטרווינסקי וממוזיקה של בתי קפה בצרפת. יצירות מפורסמות שלו כוללות את Trois Mouvements Perpétuels מ-1918 ואת הבלט "האיילות".

בשנת 1917 כתב רפסודיה נגר, יצירה מוזרה עם הברות חסרות משמעות. בגלל היצירה הזו הוא נזרק מהקונסרבטואר. אחר כך כתב הרבה שירים לשירה ולפסנתר, יותר מ-150.

פולנק כתב גם אופרות (מחזות שבהם שרים את התפקידים). האופרה המפורסמת ביותר שלו היא "הדיאלוגים של הכרמליטיות". היא מספרת על נזירות בתקופת מהפכה קשה. הוא כתב גם מוזיקה דתית אחרי 1936 וקונצ'רטי לכלים שונים.

בסוף חייו השלימו את שלוש הסונאטות שלו לכלי נשיפה: לחליל, לאבוב ולקלרינט. יצירות אלה נחשבות יפות ומסודרות.