קבוצת השישה

השישה (בצרפתית: Les Six) הוא השם שמיד שם המבקר אנרי קולה לקבוצה של שישה מלחינים שפעלו במונפרנאס בפריז בתחילת המאה ה-20. הם יצרו מוזיקה שאפשר לראות בה אתגר לוווגנריות (סגנון דרמתי של ריכוז בהרמוניה ונוסחים כמו של ריכרד וגנר) ולאימפרסיוניזם (סגנון שמדגיש צבע ואווירה במוזיקה). השם הושפע גם מרעיונותיו של אריק סאטי ומהאמן והמחבר ז'אן קוקטו.

החברים הרשמיים היו דוהורז דורה (Durey), לואי מיו (Milhaud), אריך אוריק (Auric), ארנסט הונגר (Honegger), פרנסיס פולנק (Poulenc) ומארי-אגלנטין טאיפר (Tailleferre). עוד דמויות חשובות בקבוצה היו אריק סאטי וז'אן קוקטו.

בשנת 1917, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, נערך קונצרט באולפנו של הצייר אמיל לז'ן. הארגון הובל על ידי בלז סנדראר ומואיז קיסלינג. על הקירות הוצגו עבודות של אמנים מודרנים, והמוזיקה כללה יצירות של סאטי והלחנים של כמה מהצעירים. הקונצרט הזה נתן השראה לסאטי ולחברים ליצור קבוצת מלחינים שנקראה בתחילה "הצעירים החדשים".

קולה בחר את ששת השמות באופן שרירותי יחסית, כי הם הכירו זה את זה והופיעו יחד בתוכניות. אך לכל אחד היה סגנון שונה: חלק הושפעו מרעיונותיו של קוקטו, אחרים מרומנטיקה גרמנית, ואחרים נטו לליריות ים-תיכונית.

קוקטו וקבוצת החברים בילו גם בבאר בשם "השור על הגג". שם נולדו רעיונות למחזות ולבלטים. הקבוצה הוכרזה רשמית בינואר 1920, כשקולה פרסם שני מאמרים שהעניקו לה את השם "השישה" בהשוואה ל"החמישה" הרוסים.

החברים הוציאו לאור אלבום לפסנתר שנודע כ"אלבום השישה". בנוסף, חמישה מהם כתבו מוזיקה למחזה-הבלט Les Mariés de la Tour Eiffel (הנישואין במגדל אייפל) של קוקטו; דורה לא השתתף כי לא היה בפריז אז. הבכורה עוררה שערורייה ציבורית, אבל הבלט נשאר ברפרטואר בשנות ה-20.

הקבוצה מעולם לא פורקה פורמלית. חבריה הלכו כל אחד לדרכו הייחודית, כפי שהסתמן מההתחלה.

השישה (בצרפתית: Les Six) הם שישה מלחינים בפריז לפני ומיד אחרי מלחמת העולם הראשונה. הם רצו מוזיקה אחרת מווגנריות (מוזיקה דרמטית) ומהאימפרסיוניזם (מוזיקה של אווירה).

המלחינים היו מיו, פולנק, הונגר, אוריק, טאיפר ודורה. גם אריק סאטי וז'אן קוקטו עזרו להם.

בשנת 1917 נערך קונצרט קטן שבו הוצגו יצירות מודרניות. הקונצרט עזר להקים את הקבוצה.

השם "השישה" ניתן להם על ידי מבקר. הם שיתפו פעולה והוציאו יחד "אלבום השישה" לפסנתר.
חמישה מהם כתבו מוזיקה לבלט של קוקטו בשם הנישואין במגדל אייפל. ההצגה עוררה רעש גדול, אבל נשארה מוכרת.

בסוף, כל אחד מהם המשיך בדרך שלו והלחין מוזיקות שונות.