פרנץ ורפל

פרנץ ורפל (10 בספטמבר 1890, פראג, 26 באוגוסט 1945, בוורלי הילס) היה סופר ומשורר יהודי-אוסטרי ונציג חשוב של האקספרסיוניזם (תנועה אמנותית שמדגישה הבעות רגש חזק). בשנות ה־20 וה־30 רומניו הפכו לרבי־מכר, במיוחד "ארבעים הימים של מוסה דאג". ורפל עצמו העדיף לעתים את שירתו על פני הסיפורת.

ורפל נולד במשפחה יהודית דוברת גרמנית בפראג. אביו היה יצרן כפפות אמיד. כבר בתיכון פרסם שירים ראשונים. שיחק תפקידים בהוצאת ספרים וליקט כתבים אקספרסיוניסטיים לפני המלחמה. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא האוסטרו־הונגרי והיה אחראי על טלפון בשדה הקרב. לאחר מכן עבד בדוברות צבאית בווינה.

בווינה התקרב לסופרים ומשוררים בולטים, כמו מקס ברוד ופרנץ קפקא. בשנים העשרים נוצר רומן עם אלמה מאהלר. בנה ממערכת זו נולד מת מעט לאחר הלידה. ב־1929 נישא אלמה לאחר גירושיה. ורפל זכה בפרסים ספרותיים מרכזיים בשנות ה־20 וה־30.

ורפל ביקר פעמיים בארץ ישראל ב־1925 וב־1930. מסעות אלה השפיעו על מחזותיו ורומניו, ובכללם "ארבעים הימים של מוסה דאג" ו"ירמיהו איש ענתות".

לאחר האנשלוס (סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית) נמלט ורפל מ־1938 ל־1940 מצרפת ללורדס. בעזרת ארגוני סיוע חצה את הפירנאים לספרד, עבר לפורטוגל ובהמשך היגר לארצות הברית. הנאצים אפילו הפיצו שמועות שהוא נתפס או מת.

בארה"ב קיבל ורפל אזרחות אמריקאית ב־1941. במחצית השנייה של חייו סבל ממחלת לב והתקפי לב החמירו ב־1943. ספרו הוסרט בהצלחה, "שירת ברנדט", ב־1943. ב־1944 הצליח מחזהו על ברודוויי. את רומנו האחרון, "כוכבם של הלא־נולדו", סיים ימים ספורים לפני מותו.

ב־1945 נפטר מהתקף לב ובבית הקברות הובא תחילה בוורלי הילס. ב־1975 נלקחו שרידיו ונקברו מחדש בוינה. בשנת 2006 הוענקה לו אזרחות כבוד של ארמניה. על שמו נקשר פרס לזכויות האדם.

ורפל החל את דרכו כמשורר אקספרסיוניסטי צעיר ומרדני. ספר השירים הראשון שלו, "Der Weltfreund" (הידיד לעולם), יצא ב־1911 בתמיכת מקס ברוד. הספר התקבל בהתלהבות והשפיע על דור שלם במרכז אירופה. ממנו יצא השיר המפורסם "אל הקורא" שמבטא את הזעקה של הדור האקספרסיוניסטי לצאת מבדידות מודרנית.

לאורך חייו פרסם ורפל כמה קובצי שירה בולטים, ביניהם "אנו הווים", "יום הדין" ו"שינה ויקיצה". בגלותו בארצות הברית יצא מבחר שיריו בתרגום לאנגלית.

בהמשך חקר ורפל שאלות של זהות והתחדשות דתית. הוא עסק ביחסים בין יהדות לנצרות, ושאף לשילוב רעיונות משתי המסורות. נטייתו הקוגניטיבית אל הקתוליות עוררה בו דיונים וביקורת; הוא הואשם לעתים בהתנצרות (המרת דת לנצרות), אך מעולם לא הוטבל והמשיך לזהות את עצמו כיהודי.

ורפל הושפע מרעיונות של הומניזם דתי, ובפרט מהרעיונות של מרטין בובר על רליגיוזיות יהודית. בכתביו בלטו גיבוריו המחפשים אמונה ומשמעות, והם משקפים את המאבק בין זהויות שונות.

הוא כתב שירה, רומנים, מחזות וסיפורים. בין יצירותיו המוכרות במיוחד: "ארבעים הימים של מוסה דאג", "ירמיהו איש ענתות" ו"שירת ברנדט".

פרנץ ורפל (1890, 1945) היה סופר ומשורר יהודי-אוסטרי. הוא נולד בפראג ודיבר גרמנית. הוא כתב שירים וסיפורים מפורסמים.

ורפל גדל במשפחה יהודית בפראג. כבר כנער פרסם שירים. בזמן מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא. אחרי המלחמה כתב ספרים ושירים.

הוא התיידד עם סופרים חשובים, כמו פרנץ קפקא. בילדותו ובנעוריו הוא כתב הרבה שירים.

ב־1929 נשא לאשה את אלמה מאהלר. ילד שנולד להם מת בתינוקותו. ורפל ביקר פעמיים בארץ ישראל. הביקורים השפיעו על ספריו.

בשנות ה־30 עלה לו הסכנה כי הנאצים (קבוצה רעילה ששלטה בגרמניה והעוינה יהודים) חשבו שהוא מסוכן. ורפל ברח מצרפת לאמריקה דרך ספרד ופורטוגל. ב־1941 הוא היה אזרח אמריקאי.

ב־1945 מת מהתקף לב. בתחילה נקבר בוורלי הילס. ב־1975 הועברו שרידיו לוינה.

ורפל התחיל כמשורר של תנועה שנקראת אקספרסיוניזם. אקספרסיוניזם (תנועה שמדגישה רגשות חזקים) רצה להראות תחושות אמתיות. ספר השירים הראשון שלו יצא ב־1911 וקראו לו "הידיד לעולם". הוא היה פופולרי והשפיע על סופרים אחרים.

ורפל כתב גם רומנים ומחזות. הספר המפורסם ביותר שלו הוא "ארבעים הימים של מוסה דאג". ספר אחר שלו הוסרט בהצלחה בשם "שירת ברנדט".

ורפל דיבר הרבה על דת וזהות. הוא חשב על יחסים בין יהדות לנצרות. אנשים נשמעו על כך שהוא רוצה להשתנות לדת אחרת. התנצרות (לעבור מדת יהדות לנצרות) היתה נושא שהיוויכו עליו. ורפל מעולם לא הוטבל והישאר יהודי.

הוא כתב שירה, רומנים, מחזות וסיפורים. כמה כותרים חשובים שלו: "הידיד לעולם", "ארבעים הימים של מוסה דאג" ו"שירת ברנדט".