פרנץ קפקא

פרנץ קפקא (1883, 1924) נולד בפראג, במשפחה יהודית דוברת גרמנית. כתביו בגרמנית ונחשבים לאבן דרך בספרות המאה ה־20. היצירה שלו מציירת אנשים בודדים וחסרי אונים שנקלעים למצבים מוזרים מול כוחות חברתיים ובירוקרטיים. "קפקאי" משמש לתיאור מצבים אבסורדיים שבהם המערכת דוחפת את האדם ללא הסבר.



אביו, הרמן, היה סוחר מצליח ואדם דומיננטי. יחסו הקשה של האב השפיע רבות על תחושת האשם והחולשה של קפקא. אמו, יוליה, נראתה בעיניו עדינה ורוחנית. קפקא היה הבכור מבין ששת הילדים. שתי אחיו הקטנים מתו בילדותם, ושלוש אחיותיו הצעירות, גבריאלה, ולרי ואוטילי, נספו בשואה.


קפקא למד בבית ספר גרמני ואז בגימנסיה קלאסית. למד באוניברסיטת קארל משפטים וקיבל דוקטורט ב־1906. הוא עבד רוב חייו בסוכנות ביטוח ומחלקת ביטוח ממשלתית. העבודה נתנה לו ביטחון כלכלי, אך לקחה זמן רב מהכתיבה.


קפקא פרסם מעט בימי חייו. הוא כתב סיפור קצר מפורסם, "הגלגול" (הידוע באנגלית כ"המטמורפוזה"), ורומנים חשובים כמו "המשפט" ו"הטירה", שרובם הודפסו רק אחרי מותו. הרבה מטיוטותיו וניסוחיו נשרפו על ידו, והוא ביקש שיאשמו את הכתבים לאחר מותו. ידידו הקרוב מקס ברוד לא קיבל זאת, והוציא לאור את כתביו לאחר תפטרותו.

קפקא היה במערכות יחסים משמעותיות עם פליציה באואר, מילנה יסנסקא ודורה דיאמנט. הוא הושפע גם ממעגל חברים ספרותי בפראג, ושמר על קשר קרוב עם מקס ברוד.


הכתיבה משלבת ריאליזם עם פנטזיה. הגיבורים חשים ניכור, חרדה, אשמה ותחושת אבסורד. לעתים העולם בסיפוריו פועל במנגנונים בירוקרטיים, כלומר מערכות מנהליות מסובכות שלא נותנות תשובות, שגורמות לדחיקה והחמרה באדם הפשוט.

קפקא הציג מצבים סוריאליסטיים שבהם גיבור לא מבין מי רודף אותו ולמה. מושגים כמו "קפקאי" משמשים לתאר תחושות חוסר אונים מול כוח לא־נראה.


קפקא הכיר תיאוריות פסיכואנליטיות ועסק ברגשות עמוקים. מקורות ביוגרפיים מצביעים על חרדה חברתית, דיכאון ולחצים משפחתיים, במיוחד עקב מערכת היחסים עם האב. מצבים אלה השתקפו ביצירותיו.


רוב כתביו פורסמו רק לאחר מותו ב־1924, כשמת משחפת (מחלה שנקראת גם טְבוּרקולוזיס). מקס ברוד הפך למי ששמר ופרסם את העיזבון הספרותי. במשך השנים הכתבים תורגמו לשפות רבות והביאו לקפקא הכרה בינלאומית.


עבודותיו עובדו לתיאטרון, קולנוע ואופרה. בין העיבודים הבולטים: סרטו של אורסון וולס ל"המשפט" (1962) וסרט ביוגרפי על קפקא (1991). יצירות רבות ממשיכות לעורר עניין ועיבוד.


קפקא זוכה להנצחה ברחבי העולם: אנדרטאות, מוזיאון בפראג, פרס ספרותי על שמו ופסטיבלים. ב־2021 הסתיימה העברת חלק גדול מכתביו לספרייה הלאומית של ישראל והם פורסמו ברשות הציבור.


הסיפור הקצר "הגלגול" והרומנים "המשפט" ו"הטירה" נחשבים למרכזיים ביצירתו.

פרנץ קפקא נולד בפראג בשנת 1883. הוא היה יהודי וכתב את סיפוריו בגרמנית. הרבה אנשים חושבים שהוא אחד הסופרים החשובים במאה ה־20.


קפקא עבד בסוכנות ביטוח וכתב בזמן הפנוי. הוא לא פרסם הרבה כשהיה חי. רבים מהסיפורים שנכתבו נמצאו והודפסו רק אחרי מותו.


אביו היה איש עסקים חזק. קפקא הרגיש לפעמים מפוחד ממנו. הוא היה הבכור מבין ששת הילדים. אחיותיו הצעירות מתו בשואה, וזה היה ייסור גדול למשפחה.


הסיפורים של קפקא מראים אנשים שקשה להם מול מערכות גדולות. המילה "קפקאי" אומרת מצב שבו אדם עומד מול מערכת מוזרה וחסרת צדק. כתביו מערבבים דברים אמיתיים ופנטזיה.

הסיפור המפורסם ביותר שלו נקרא "הגלגול". גם כתב את הרומנים "המשפט" ו"הטירה".


בשנות חייו האחרונות חלה קפקא בשחפת. היא מחלה קשה של הריאות. הוא נפטר ב־1924 בגיל 40 וקבור בפראג. אחרי מותו הפכו כתביו למפורסמים בכל העולם.


ידידו מקס ברוד שמר על הטיוטות של קפקא והוציא אותן לאור. כך העולם יכל לקרוא את היצירות.

קפקא השפיע על סופרים ואמנים רבים. יש מוזיאון ונקראות רחובות על שמו.