פרנצ'סקו פטרארקה

פרנצ'סקו פטרארקה (1304, 1374) היה משורר ומלומד איטלקי, אחד ממבשרי הרנסאנס וההומניזם. רנסאנס פירושו תקופה שחזרה להתעניין באמנות ובמדע של יוון ורומא. הומניזם פירושו הדגשת האדם והלמידה הקלאסית.
אביו גורש מפירנצה ב-1302, והמשפחה התיישבה בארצו, שם נולד פטרארקה ב-1304. המשפחה נדדה לפיזה, לפרובאנס ולקארפנטרס ליד אביניון. ב-1319 נשלח ללמוד במונפלייה וב-1323 למד משפטים בבולוניה, אך רצה בעיקר ללמוד ולכתוב בלטינית. אחרי מות אביו ב-1326 חזר לאביניון ושימש ככומר מחליף, דבר שהשאיר לו זמן לכתיבה.

ב-1327 ראה פטרארקה באביניון אישה בשם לאורה שעוררה בו אהבה נכזבת. במשך יותר מעשרים שנה כתב לה 366 שירים באיטלקית. אלו היו סונטות וסגנונות אחרים. סונטה היא שיר קצר עם מבנה קבוע. ככומר לא נישא, אך היו לו שני ילדים מחוץ לנישואין.

ב-1331 נסע לפריז, לפלנדריה ולגרמניה. ב-1333 גילה בליאז' כתב יד של קיקרו. ב-1336 עלה עם אחיו את מון ונטו וכתב על העלייה, חיבור רגיש לטבע ולחיים הארציים לעומת ההתמקדות בתאולוגיה ובאל. רעיונות אלה השפיעו על תרבות הרנסאנס.
בשני העשורים הבאים התבודד בכפר פונטן-דה-ווקלוז, כתב מכתבים אל הסופרים הקלאסיים כאילו היו בני שיחו, והחל לכתוב את האפוס הלטיני "אפריקה". אפוס הוא שיר ארוך שמספר סיפור גבורה. על אפריקה קיבל ב-1341 את "כתר הדפנה של המשוררים".
ב-1343 שלח אותו האפיפיור קלמנס השישי לנאפולי, וב-1346 מינה אותו לכומר בפארמה וזיכה אותו בהכנסות מפיאטת הכנסייה.

ב-1350 הכיר את ג'ובאני בוקצ'ו בפירנצה, ונוצרה ביניהם חברות קרובה. את שנותיו האחרונות בילה בערי צפון איטליה: שמונה שנים במילאנו החל מ-1353, ואז ונציה, פאביה ופדובה. לפני מותו קיווה שימצא אותו המוות בזמן כתיבה או תפילה. נפטר ב-1374 בכפר ארקווה בסמוך לפדובה, בעת קריאה.

פטרארקה נודע בעיקר בקובץ שירי האהבה שלו, שהפכו לדגם לשירת הסונטה. הוא שיפר את שירת האהבה הקודמת והפך את הסונטה לכלי לביטוי רגשי ומחשבתי. שירתו השפיעה על משוררים רבים באירופה במשך דורות.

פרנצ'סקו פטרארקה חי בין השנים 1304 ל-1374. הוא היה משורר איטלקי חשוב. משפחתו עזבה את פירנצה והוא נולד בארצו. למד משפטים אבל אהב לקרוא ולכתוב בלטינית.

בשנת 1327 ראה פטרארקה אישה בשם לאורה. הוא התאהב בה אך היא לא השיבה אהבה. הוא כתב לה 366 שירים באיטלקית במשך שנים רבות. סונטה היא שיר קצר עם חוקים ברורים.

הוא נסע לאירופה ולמד בעיר פריז. ב-1336 עלה על הר בשם מון ונטו. שם כתב על הטבע ועל החיים. אחר כך גר בכפר פונטיין דה ווקלוז והשתרר שם עם הרבה קריאה וכתיבה. הוא כתב גם שיר ארוך בשם "אפריקה" על קרב עתיק.

הוא הכיר חבר חשוב, ג'ובאני בוקצ'ו, ב-1350. בילה שנים צפונה באיטליה ונדד בין ערים כמו מילאנו ווונציה. נפטר ב-1374 בכפר ארקווה כשהוא קורא.

שיריו של פטרארקה הפכו לדוגמה שירית. משוררים אחריו למדו ואתו שיפרו את השירה הרומנטית באירופה.