פרנקלין פירס

פרנקלין פירס (23 בנובמבר 1804, 8 באוקטובר 1869) היה הנשיא ה-14 של ארצות הברית. כיהן מ-1853 עד 1857. הוא היה דמוקרט מהצפון, אך התנגד לתנועת ביטול העבדות (התנועה שרצתה להפסיק את מוסד העבדות). עמדותיו וחקיקתו הגבירו את המתחים בין הצפון לדרום והכינו חלק מהקרקע לפרישת הדרום ולמלחמת האזרחים האמריקאית.

נולד בבקתת עץ בניו המפשייר, בנה למשפחה ותיקה בארצות הברית. אביו היה לוטננט במלחמת העצמאות ולהשפעתו הרבה על פרנקלין בענייני ציבור וצבא. פירס למד משפטים והוסמך לעיסוק בעריכת דין ב-1827.

החל בקריירה פוליטית במדינתו, כיהן בבית הנבחרים של ניו המפשייר ובהמשך נבחר לסנאט של ארצות הברית. תמך באנדרו ג'קסון ובדוקטרינות הדמוקרטיות של דורו. שירת גם במיליציה ובמלחמת ארצות הברית, מקסיקו כבריגדיר גנרל (דרגה צבאית גבוהה).

נישא לג'יין אפילטון ב-1834. היא הייתה ביישנית וחולה בשחפת. לזוג נולדו שלושה ילדים, וכלם מתו בילדותם. האובדן והמחלה של אשתו פגעו בו וביכולתו להשתלב בחיים החברתיים בוושינגטון.

ב-1852 נבחר כמועמד פשרה של הדמוקרטים וניצח בבחירות. רבים ראו בו מועמד שיכול לאחד את הצפון והדרום. כהונתו נפתחה בתקופת אבל קשה עבורו, לאחר שמותו של בנו בכאונת רכבת חודשים ספורים לפני ההשבעה.

פירס חתר לאחדות וליציבות במפלגתו ובמדינה. שמר על מדיניות התרחבות מערבה ותמך ברכישת אדמות למעבר רכבת חוצה יבשת. הוא שלח את ג'יימס גדסדן למשא ומתן שבסופו נחתם ב-1853 הסכם "רכישת גדסדן" (רכישת שטח מדרום אריזונה ודרום ניו מקסיקו).
ביחסים בינלאומיים ניסה להשיג שטחים נוספים, ובין היתר דובר על ניסיון לרכוש את קובה מספרד. צעדים אלה העלו חשדות בצפון שהם נועדו להרחיב את העבדות.

הצעד המרכזי והמסוכן בקדנציה של פירס היה האישור של חוק קנזס‑נברסקה (חוק שקבע שהשאלת העבדות בטריטוריה תיעשה על ידי החלטת המתיישבים המקומיים). החוק ביטל למעשה חלק מהפשרות הקודמת שנקראה פשרת מיזורי (פשרה שקבעה גבול להתרחבות העבדות). התוצאה הייתה גל הגירה פוליטית לקנזס ותהפוכות אלימות בין תומכי ונגד העבדות, מהלך שזכה לשם "קנזס המדממת". פירס תמך בממשלה שנטתה לטובת העבדות והכחיש את אופוזיציית המתנגדים, מה שהעמיק את הקרע הלאומי.

למרות הצלחות דיפלומטיות כלשהן, כמינויי קבינט והסכמי סחר, פירס איבד תמיכה רבה בצפון ובמפלגתו. הוא נכשל לשמור על איחוד הדמוקרטים, ואיבוד המנדט שלו הוביל לכך שלא קיבל את המועמדות ב-1856. במהלך חייו סבל מאלכוהוליזם, והדבר פגע בתדמית הציבורית שלו.

לאחר שהשיב את תפקידו עבר לניו המפשייר, נסע, וחזר להתערב בפוליטיקה כנגד ביטול העבדות. בתקופת מלחמת האזרחים קרא למניעת מלחמה אך התנגד למדיניות של לינקולן בנקודתיות. אשתו מתה ב-1863. פירס מת ב-1869 משחמת הכבד, נכות שנגרמה מהתמכרות לאלכוהול.

ההיסטוריונים מחשיבים את פירס כאחד הנשיאים הכישלוניים. הוא סימן תקופה שבה כישלון הפשרות על שאלת העבדות והחלטותיו במדיניות הפנימית־חיצונית הגבירו את המתחים שהובילו למלחמת האזרחים. עדיין נקרא עליו כי התכוון לשמור על אחדות, אך הפעולות שלו תרמו להיפרדות ולמשבר.

פרנקלין פירס (1804, 1869) היה הנשיא ה-14 של ארצות הברית. הוא כיהן מ-1853 עד 1857.

נולד בבקתת עץ בניו המפשייר. אביו שרת בצבא במלחמת העצמאות. פירס למד להיות עורך דין.

התחתן עם ג'יין. היא חלתה והרבתה להיות עצובה. לזוג נולדו שלושה ילדים. כולם מתו צעירים. זה עצבן והעציב את המשפחה מאוד.

פירס כיהן בבית הנבחרים ובסנאט. הוא גם נלחם במלחמה נגד מקסיקו. שם זכה לתשבחות מסוימות.

פירס תמך בחוק שנקרא "קנזס‑נברסקה". החוק נתן לאנשים מקומיים להחליט אם תהיה עבדות. עבדות, זה מצב שבו אנשים מוחזקים כפועלים ללא חירות. החוק עשה ריבים גדולים. היו קטטות ואלימות. לקרבות האלה קראו "קנזס המדממת". רבים האשימו את פירס שמה שהוא עשה החמיר את המצב והקרע בין הצפון לדרום.

הוא גם חתם על הסכם קטן שנקרא רכישת גדסדן. זה הרחיב מעט את גבולות ארצות הברית בדרום‑מערב.

אשתו מתה ב-1863. פירס חזר לשתות אלכוהול יותר מדי. ב-1869 מת משחמת הכבד (מחלה של הכבד). אנשים זוכרים אותו בעיקר בגלל שהפעולות שלו העלו את המתחים במדינה.

פירס הראה שאפילו נשיאים עם מטרות טובות עלולים לגרום לבעיות אם ההחלטות שלהם מחלקות את העם. סיפרו עליו כעל דוגמה לכך שהמדיניות יכולה להשפיע על גורל של מדינה.