"פרנקנשטיין" נכתב ב־1818 על ידי מרי שלי, כשהייתה בת 18. הרעיון לסיפור נולד בביקור אצל לורד ביירון בז'נבה, לאחר תחרות כתיבה בערב סתווי. שלי קיבלה את ההשראה מילה שחלמה, סיוט, והספר משלב אלמנטים גותיים (סגנון ספרותי של אימה) ונחשב לאחת היצירות הראשונות של מדע בדיוני (סיפורים שמתמקדים במדע וטכנולוגיה בדיונית).
בשנת 1831 פרסמה שלִי גרסה מעודכנת של הרומן. העיבוד הקולנועי הבולט הראשון נעשה ב־1931, עם בוריס קרלוף בתפקיד ה"מפלצת"; הסרט נחשב לאחד מסרטי האימה החשובים של הוליווד.
ויקטור פרנקנשטיין, סטודנט ממוצא משכיל מז'נבה, מחליט להבין את החיים על ידי חקר המוות. הוא מצליח להעניק חיים לגוף מורכב מאיברים שחוברו יחד. היצור שנוצר נראה מפחיד ומכוער, בגלל מראהו השונה מהאנשים.
למרות המראה, היצור מתחיל בהתנהגות טובה. הוא מציל ילדה וטובל לעזור למשפחה ענייה. אך האנשים מפחדים ומגלים אליו אלימות ושנאה. גם יוצרו, ויקטור, נרתע ממנו ובורח.
היצור מבקש מחברתו, מישהי בדמותו, כדי לא להישאר לבד. ויקטור מסרב, מחשש לתוצאות. המפלצת מרגישה דחייה ונקמה. היא פוגעת בבני משפחתו וחבריו של ויקטור, עד שהסיפור מגיע לסיום טראגי.
"פרנקנשטיין" הוא שם היוצר, לא שם היצור. היעדר שם לייצור מדגיש את הבדידות והניתוק שלו מהחברה וממשרתו כיצירה של אדם.
הכותרת המקורית מחברת את הרומן לדמות מיתולוגית: פרומתאוס. לפי המיתולוגיה, פרומתאוס נתן לאנשים את האש, סמל לידע וכוח, ונענש על כך בחומרה. ההשוואה מדגישה רעיון של מרדנות ושאיפה לשחרור הרוח, וגם את הסבל שעשוי ללוות ניסיון כזה.
הרומן בוחן שאלות מוסריות: מי באמת ה"מפלצת", היצורים או החברה שמדחיקה ומפלה? האם סביבה של שנאה ואלימות יכולה להפוך יצור לטמון זעם? היצירה מעוררת מחשבה על אחר, קבלה ואחריות על מעשים מדעיים.
הספר נכתב על ידי מרי שלי כשהייתה בת 18. הרעיון נולד באותו ערב בז'נבה אחרי תחרות סיפור.
הסיפור הוא גותי. זה סוג של סיפור אימה. הוא גם נחשב לאחת היצירות הראשונות של מדע בדיוני. בשנת 1931 יצא סרט עם השחקן בוריס קרלוף.
ויקטור פרנקנשטיין בונה יצור מחלקי גוף. הוא מצליח להחיותו. היצור נראה שונה ומהומה בגלל המראה.
בהתחלה היצור טוב. הוא גם עוזר ומציל אנשים. אבל אנשים פוחדים ומכבדים אותו רע. הם פוגעים בו.
היצור מבקש חבר או חברה. ויקטור לא מסכים. היצור כועס ועושה דברים רעים. בסוף הסיפור יש סיום עצוב.
"פרנקנשטיין" זה שם היוצר. היצור עצמו נשאר בלי שם. זה מראה על הבדידות שלו.
פרומתאוס היה גיבור מהמיתולוגיה. הוא נתן לאנשים אש, סמל לידע. הוא נענש על כך. זה מסמן מאבק וקושי בשביל החופש.
הסיפור שואל מי המפלצת האמיתית. האם החברה שגורמת לשנאה הופכת אנשים ל"מפלצות"? הספר מזמין לחשוב על קבלה ואחריות.
תגובות גולשים