"פרס ספיר" מוענק על ידי מפעל הפיס פעם בשנה לספר בתחום הסיפורת (רומנים וסיפורים). הפרס נוסד על ידי יושב ראש מפעל הפיס אברהם כ"ץ-עוז לזכרו של פנחס ספיר, ומוענק מאז שנת 2000. התקנון מבוסס על מתכונת פרס מאן בוקר הבריטי (פרס ספרות בינלאומי). הפרס הוא בעל הערך הכספי הגבוה ביותר בישראל: ב-2009 זכה המנצח ב-150,000 ש"ח, וכל אחד מארבעת המועמדים הנותרים קיבל 25,000 ש"ח. הזוכה גם זכאי לתמיכה בתרגום ספרו לשפה זרה.
מנהל קרן ספיר בוחר את יושב ראש חבר השופטים בהתייעצות עם אנשי ספרות. יחד עם היו"ר נבחרים שאר ששת השופטים, והרשימה מועברת לאישור דירקטוריון הקרן. שמות השופטים נשמרים חסויים עד ההכרזה, פרט ליושב הראש. השופטים מתחלפים בחלקם מדי שנה.
הוועדה מקבלת רשימה של ספרים מהוצאות הספרים הגדולות. מתוך רשימה זו השופטים בוחרים תחילה חמישה מועמדים סופיים, וממוצא החמישה בוחרים את הזוכה. הכרזת הזוכה נעשית בשבוע הספר העברי. מועמדים סופיים משתתפים במפגשים עם קוראים ברחבי הארץ, בחסות מפעל הפיס. בשנת 2005 אף נערך מהלך הימורים קטן: מהמרים שניחשו נכון זכו בערכה של חמשת הספרים המועמדים.
בשנת 2006 הורחב התקנון: יצירות שנכתבו על ידי סופרים ישראלים בשפה זרה, בתרגום לעברית ובמהדורה שיצאה בחמש השנים האחרונות, יוכלו להתחרות. הונהג גם מסלול נפרד ליצירות מתורגמות, שבו תיבחר יצירה אחת וזכיינת מקבלת פרס עידוד של 25,000 ש"ח. באותה שנה הוסרו תשלומי מס הכנסה על הפרס. בשנת 2014 החלו לחלק פסלון מיוחד לזוכים.
בשנת 2003 נפסלה מועמדותו של אתגר קרת, בעקבות כלל שקבע מינימום של 60,000 מילים בספר; כלל זה בוטל לאחר מכן. בשנת 2009 בוטלה חלוקת הפרס לאחר תחקיר עיתונאי שחשף חשש לניגוד עניינים של יושב ראש הוועדה יוסי שריד. אחרי ביטול הזכיות הוסדר פיצוי כספי לזוכים.
ב-2014 עתר הסופר עמית ארד לבג"ץ נגד הכלל שקבע שרק מו"ל מוכר רשאי להגיש מועמדויות, בטענה לאפליה. בג"ץ המליץ לשנות את הכלל, ובמאי 2015 התקנון שונה. מאז ניתן להגיש ספרים שיצאו בהוצאה עצמית וגם ספרים שיצאו רק כספר אלקטרוני. נקבע גם כי מחבר המועמד יהיה אזרח ישראל או תושב קבע שמרכז חייו בישראל. צוין שזוכה קודם, ראובן נמדר, אינו מקיים תנאי זה.
הועלו טענות לגבי הרכב ועדת השופטים והחלטותיה. פרופ' מנחם פרי טען שהפרס קידם ספרים חסרי ערך ונכשלה בהזדמנויות רבות. כמה סופרים בולטים סירבו שהמו"לים שלהם יגישו אותם לפרס, וביניהם שמות כמו מאיר שלו, עמוס עוז ואהרן אפלפלד. בשנים שונות נמתחה ביקורת על רשימת המועמדים ועל בחירת הזוכים.
הענקת הפרס לספר "אחוזת דג'אני" ב-2009 עוררה סערה פוליטית וביקורת ציבורית, ולבסוף ביטול הזכייה נקשר לניגוד עניינים של ראש הוועדה. גם יש מי שמבקר את מקור המימון של הפרס: כספי הפרס מגיעים מפעילות הימורים של מפעל הפיס, ונטען שזה מקדם הימורים.
ישנה רשימה שנתית של זוכים ומועמדים סופיים. בטקסים ובדיווחים מתפרסמות רשימות של זוכים, מועמדים ורשימות ארוכות של ספרים שהוגשו.
הפרס נכנס ליצירות ספרותיות: מאיה ערד כתבה בספרה "קנאת סופרות" על סופרת שמתקשה לעבור מהרשימה הארוכה לרשימה הקצרה של פרס ספיר. מתי שמואלוף כתב רומן דמיוני בשם "הפרס" (2021), שמבוסס על רעיון פרס דמיוני שמבקר את התופעות סביב פרסים ספרותיים.
פרס ספיר ניתן כל שנה על ידי מפעל הפיס. הפרס הוא לסיפורת, כלומר לרומנים ולסיפורים. הוא הוקם ב-2000 ונקרא על שם פנחס ספיר.
זהו הפרס הספרותי בעל הסכום הכספי הגדול בישראל. ב-2009 קיבל המנצח 150,000 ש"ח. ארבעה מועמדים נוספים קיבלו כל אחד 25,000 ש"ח. הזוכה מקבל גם עזרה בתרגום ספרו לשפה זרה.
מנהלי הקרן בוחרים יושב ראש ושופטים. השופטים בוחרים חמישה ספרים כמועמדים סופיים. הזוכה מוכרז בשבוע הספר העברי. מועמדים נפגשים עם קוראים ברחבי הארץ.
מאז 2006 הורשו גם ספרים שכותבים ישראלים כתבו בשפות אחרות ותרגמו לעברית להתחרות. בשנת 2015 שינו את הכללים כך שגם ספרים שהוצאו בהוצאה עצמית או כספר אלקטרוני יוכלו להתמודד. גם נקבע שהמחבר יהיה אזרח או תושב קבע בישראל.
היו פעמים שבהן הועלו טענות נגד החלטות הוועדה. ב-2009 הביטול של זכייה קרה בגלל חשש לניגוד עניינים של ראש הוועדה. גם יש מי שמבקר את המימון של הפרס, כי הכסף מגיע מהימורים של מפעל הפיס.
הפרס מוזכר בספרים אחרים. מאיה ערד כתבה על סופרת שמאוד רצתה להעבור מרשימה ארוכה לרשימה קצרה. מתי שמואלוף כתב רומן דמיוני בשם "הפרס" ב-2021.
