פרשנות הפשט למקרא

פרשנות הפשט למקרא היא גישה שמחפשת את המשמעות הטקסטואלית-היסטורית של הכתוב. "פשט" כאן פירושו המובן המילולי או הישיר של הפסוק. הפרשנות משתמשת בכלים בלשניים וספרותיים, ומשווה הקשרים, נוסחים ושפות אחרות, כדי להבין מה התכוון המחבר המקורי.

בזמן העתיק לא נשמרו פירושים שיטתיים רבים, ולכן קשה לדעת בדיוק איך פרשו את המקרא בימי בית ראשון ובית שני. המחקר הרווח רואה בתקופה זו נטייה לפרשנויות מדרשיות ואלגוריות. מדרשיות פירושה פירושים שמשתמשים בסיפורים ומשלים כדי להפיק מוסר או הוראה, ולא תמיד נשארות קרובות לפשט. יחד עם זאת, יש הטוענים שהפשט כבר היה קיים אז, ומוצאים לכך עדות בתרגומים כמו התרגום הירושלמי. צורת פרשנות מקובלת הייתה גם שכתוב הטקסט, ניסוח מחדש של הפסוק או הסיפור עם תוספות שהבהירו שאלות מופיעות במקור.

רש"י חיפש את 'פשוטו של מקרא' ונחשב ראשון שראה בין הפשט לדרש הבחנה מהותית. למרות זאת, פירושיו כוללים הרבה מדרשים, ולכן השיטה שלו נשארה שמרנית. תלמידיו וממשיכיו החיזקו את חיפוש הפשט. בפרשנים ספרדיים כמו אבן עזרא, רד"ק ויוסף אבן כספי ניכרת הדגשה על פירוש מילולי ולפעמים גם "הגיוני", פירוש שלא סותר את מסגרת הטבע המוכר.

גם בנצרות חלו שינויים: במקום פירושים אלגוריים רבים, התגבשה אסכולה ששמה דגש על הבנת הטקסט עצמו. דמויות כמו הוגו מסן-ויקטור וטקסטים מאוחרים יותר חיפשו את משמעות המילה וההקשר ופנו גם ללימוד העברית וייעוץ עם יהודים כדי להבין את המקרא טוב יותר.

בשתי המסורות ניכרת מגמה של חיזוק הגישה עם הזמן. פרשנים ניסו למצוא את "האמת הטקסטואלית" ומשמעותה ההיסטורית, והסתמכו על השפה, ההקשר וההשוואה לנוסחים אחרים.

מחקר מצביע על קווי דמיון בין שתי המסורות, בעיקר בגישה שמעדיפה הבנה קרובה לטקסט על פני פירושים אלגוריים בלבד.

מאמצע המאה ה-20 חוקרים החלו לגשת לטקסטים המקראיים מלשון-ספרותית. הם בדקו מבנה, בחירת מילים, דימויים וחזרות, כדי לנסח תובנות חדשות על משמעות הטקסט.

גישה ליברלית רואה בתנ"ך מאגר של רעיונות שניתנים לפרשנויות שונות. אדין שטיינזלץ, למשל, כתב שהפשט מובן כיצירה אנושית שנכתבה על ידי אדם מסוים, ושניתן לנתח אותה כמו כל יצירה אחרת. אתר 929 מממש גישה כזו: שם מופיעות פרשנויות פשט רבות שנכתבו על ידי ציבור מגוון. גם אישים כמו אברהם בורג ואליה ליבוביץ' הדגישו שהמקרא פתוח לפרשנויות של דוברים שונים, ושהבנת הטקסט תלויה בידע הלשוני והספרותי של המפרש.

פרשנות הפשט למקרא עוזרת להבין מה המשמעות הישירה של הפסוקים. "פשט" פירושו המובן הפשוט והמילולי של המילים.

בזמן העתיק רוב הפרשנים נתנו פירושים שהואו גם סיפורים. פירושים אלה נקראים מדרשים. מדרש מוסיף מסר או סיפור מעבר למה שכתוב. אבל גם אז היו תרגומים כמו התרגום הירושלמי שהיו קרובים לפשט.

רש"י היה פרשן מפורסם שחיפש את הפשט. אחריו באו פרשנים כמו אבן עזרא ורד"ק. הם רצו להבין את הפסוקים לפי השפה וההיגיון.

גם בנצרות היו שחיפשו את משמעות המילים וההקשר. כמה פרשנים למדו עברית כדי להבין את הטקסט טוב יותר.

עם הזמן אנשים חיפשו יותר להבין את הטקסט עצמו ולא רק לספר סיפורים עליו.

מחקר מודרני בודק מבנה, מילים וחזרות בטקסט כדי למצוא משמעויות חדשות.

יש אנשים שמאמינים שכל קורא יכול לפרש את המקרא לפי הבנתו. אתר 929 נותן מקום לפרשנויות שונות מאנשים רגילים.

כך אפשר לראות שהדרך להבין את המקרא השתנתה עם הזמן. יש מי שחיפש את הפשט, ויש מי שהשתמש בסיפורים כדי ללמד מוסר.