פרשת "בר-און חברון" התרחשה בתחילת 1997. הועלו חשדות נגד בכירים, ביניהם ראש הממשלה בנימין נתניהו ומפלגת ש"ס, על כך שניסו להשפיע על מינוי היועץ המשפטי לממשלה. יועץ המשפטי לממשלה (היועץ החוקי של המדינה, שגם עומד בראש התביעה הציבורית) הוא משרה בעלת השפעה על אכיפת החוק. לטענות, מינוי רוני בר-און נועד לקדם עסקת טיעון (הסכמה של נאשם להודות בתמורה לעונש קל יותר) לאריה דרעי, ראש ש"ס, ובתמורה ש"ס תתמוך בהסכם החילופי כוח בחברון.
בסוף 1996 ותחילת 1997 התקיים משא ומתן על הסדר בחברון, שבו צה"ל הסכים להתפנות מאזורים בעיר. ההחלטה הייתה שנויה במחלוקת ופוליטית. ממשלת נתניהו, שכללה את ש"ס, חשבה שההצבעה בכנסת עלולה להיות צמודה. לבסוף אישרה הכנסת את ההסכם בינואר 1997 ברוב גדול, אף שישבו מתנגדים בכנסת ובממשלה.
עשרה ימים לפני אישור ההסכם, ב־10 בינואר 1997, הודיע נתניהו על מינויו של רוני בר-און ליועץ המשפטי לממשלה. בר-און היה עורך דין מהשוק הפרטי, בקושי בעל ניסיון שירות ציבורי רחב. המינוי זכה לביקורת קשה. כמה שרים התעקשו שיש לבחון את זהותו המדינית ואת ניסיונו, ושר המדע בני בגין התנגד בגלוי.
בר-און התפטר כעבור יומיים, לפני שהתחיל בתפקיד, אחרי גל חשיפות וביקורת ציבורית. בין הטענות שהובאו נגדו היו בעיות אישיות שכללו התמכרות להימורים, ובעיות ביחסים עם גורמים פוליטיים.
ב־22 בינואר 1997 חשפה הכתבת איילה חסון בשידור טענה שהמינוי היה חלק מקנוניה: ש"ס תתמוך בהסכם חברון ובתמורה בר-און יחסוך מהדרעי כתב אישום קשה. הפרסומים האלו עוררו סערה ציבורית והובילו להעברת הטיפול לפרקליטות ולמשטרה.
המשטרה חקרה מספר בכירים, כולל ראש הממשלה ושר המשפטים צחי הנגבי. חקירת המשטרה הובילה להמלצה להעמיד לדין, אך בסופו של דבר התיק נגד מרבית המעורבים לא הוגש למחוזי, בגלל חוסר ראיות מספקות. העד המרכזי בחקירה היה עורך הדין דן אבי-יצחק, פרקליטו של דרעי, שטען על מעורבותו.
ב־20 באפריל 1997 פרסמו היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין ופרקליטת המדינה עדנה ארבל את מסקנותיהם. הם כתבו שיש ראיות למעשים פליליים כלליים, אך רק כלפי אריה דרעי הייתה התנהגות שעשויה להצדיק הגשה של כתב אישום. נגד נתניהו ואחרים לא הומצאו ראיות מספקות להגשה.
פסק דין של בג"ץ אישר את החלטת הפרקליטות כמסגרת סבירה, אם כי נאמר שניתן היה להגיע למסקנה אחרת. ההחלטה עוררה מחלוקת ציבורית על האופן שבו מטפלים בחשדות כלפי בכירים.
הפרשה הובילה להקמת ועדת שמגר, שהמליצה לשנות את אופן מינוי היועץ המשפטי לממשלה. כיום המינוי נעשה על ידי הממשלה לאחר המלצה של ועדה בלתי תלויה בראשות שופט בכיר.
נתניהו וצחי הנגבי המשיכו בתפקידיהם. אריה דרעי לא הועמד באותה פרשה, אך בהמשך הורשע בפרשות אחרות. הקבלן דוד אפל תבע את הכתבת איילה חסון על הפרסום, ובסופו של דבר בית המשפט קבע כי ההגנה של חסון על בסיס אמת עמדה.
התיק חשף מתחים בין פוליטיקה, מינויי מפתח ושקיפות ציבורית. הוא גם הדגיש את החשיבות של חקירה עצמאית ושל בדיקה ציבורית של החלטות ממשלה.
בתחילת 1997 הייתה פרשה שנקראה "בר-און חברון". אנשים חשדו שמינו יועץ משפטי חדש כדי לעזור לפוליטיקאי.
יועץ משפטי לממשלה (האדם שייעץ למדינה ולתביעות) הוא תפקיד חשוב.
היה הסדר על יציאה של צה"ל מאזורים בחברון. ההחלטה הייתה שנויה במחלוקת. הממשלה והכנסת התלבטו אם לאשר את ההסכם.
ב־10 בינואר 1997 מונה רוני בר-און ליועץ המשפטי. רבים התפלאו כי הוא היה עורך דין פרטי עם מעט ניסיון בשירות הציבורי. בתוך יומיים בר-און פרש מהתפקיד בגלל ביקורת.
כתבת בשם איילה חסון דיווחה שייתכן שמינו את בר-און כדי לעזור לאריה דרעי, ראש מפלגת ש"ס. זה גרם לחקירה.
המשטרה חקרה כמה מנהיגים. חוקרים חיפשו ראיות לקשר בין המינוי לתמיכה בהסכם חברון.
בסוף אפריל 1997 הודיעו היועץ המשפטי ופרקליטת המדינה שיש ראיות בעייתיות. אבל רק אריה דרעי נחשב לפעילות שיכולה להצדיק הליך פלילי. נגד אחרים לא הוגשו תיקים.
הפרשה הובילה להצעה לשנות איך בוחרים את היועץ המשפטי. הרבה אנשים המשיכו בתפקידיהם. בסוף, בית המשפט קבע שחלק מהפרסומים היו נכונים ושאלות על המינוי נותרו.
תגובות גולשים