'''פרשת ילדי תימן''' עוסקת בהיעלמותם של תינוקות ופעוטות של עולים, בעיקר מתימן, בשנים 1948, 1954. רבים מההורים קיבלו הודעה שילדיהם מתו וקבורים, אך בני משפחות אחרים טענו שהילדים נלקחו מהם, באופן מקומי או מוסדי.
בעקבות מבצעי עלייה הגיעו ב־1948, 1949 עשרות אלפי עולים מתימן. הקליטה הייתה מהירה ומאולתרת. מחסור בדיור, במזון ובשירותי בריאות יצר מצוקה קשה במחנות המעבר.
הרבה ילדים עלו במצב תת־תזונה וחולי. במחנות כמו חאשד מספר האנשים עלה על הקיבולת. בתי תינוקות הוקמו בתנאים צפופים, והתמותה היתה גבוהה. לעתים הוריהם לא נודעו על פטירת הילד או על מקום קבורתו.
עולי תימן שוכנו במחנות ראש העין, בית ליד ועין שמר, ובהמשך במעברות. רישום השמות היה בעייתי. תינוקות הוכנסו לבתי תינוקות; צוותים חדשים וקושי בשפה החריפו את הבלבול.
בבתי התינוקות ושירותי הרפואה חלו תחלואות רבות. לעתים הועברו תינוקות לבתי חולים אחרים במהירות, בלי הסבר להורים. העמוס והאי־סדר ברישום הוביל למקרים של אובדן קשר בין הילד למשפחתו.
הורים שהגיעו לבקר קיבלו הודעות שמילדותיהם נפטרו ונקברו ולעיתים לא ניתנו תעודות פטירה או ראייה של הקבר. דו"חות ועדות חקירה מציינים מאות תלונות על נעדרים מבתי תינוקות ובתי חולים.
נעשו מספר טענות ותאוריות: חטיפה ממסדית לאימוץ, העברה לחו"ל לניסויים, אימוצים בלתי חוקיים בערוצים מקומיים, והסבר שמרבית הילדים מתו בנסיבות הקשות. היו גם עדויות על העברה שיטתית של תינוקות לארגוני אימוץ.
הוקמו ועדות שונות: ועדת בהלול־מינקובסקי (1967), ועדת שלגי (סוף שנות ה־80, 90) והוועדה הממלכתית בראשות יהודה כהן ואז יעקב קדמי (1995, 2001). כל הוועדות בחנו מאות עדויות ותיקים.
הוועדות קבעו ברובן כי רוב הילדים אכן נפטרו, אך במספר מקרים גורל הילדים נותר לא ברור. הוועדות ספגו ביקורת על שיטות העבודה, על הסתמכות על רישומים לא מדויקים ועל חוסר חשד שיטתי. חלק מהחוקרים והמשפחות טענו ל"חטיפה אפורה" - רשלנות ודעות קדומות שגרמו לניתוק וקבלת החלטות שגויות.
בשנות ה־80, 90 חזר הציבור להתמקד בפרשה בעקבות פעילות הרב עוזי משולם, שדרש חקירה עמוקה וטען לחטיפות ותאוריות קיצוניות. התיאוריות והפעולות הובילו לעימותים חריפים ולחקיקה נוספת.
נעשו חפירות וקביעות בדיקות DNA במספר קברים. חלק מהחפירות מצאו התאמות משפחתיות, אך ממצאים אחרים שנויים במחלוקת. בשנים האחרונות הוקמו מאגרי מידע גנטיים ומשפחות וחוקרים מנסים לקדם בדיקות נוספות.
במאה ה־21 המשיכה פעילות ציבורית וחקיקה. ממשלת ישראל הביעה צער והחליטה על פיצויים למשפחות ב־2021. הוקמו אתרים להנגשת פרוטוקולים ומסמכים, והוקמו אנדרטאות ורחובות כמקומות זיכרון.
לסיכום: המקרה משלב מצוקה אמיתית בתנאי הקליטה, כשלים מנהליים ורפואיים, חשד וחששות מצד משפחות, ועדויות שונות ותאוריות מסדרים שונים. ועדות רשמיות מצאו שרוב הילדים מתו, אך עשרות מקרים נותרו בלתי מוסברים, והנושא ממשיך לעורר מחלוקת ודרישה לחשיפה ולחקירה נוספת.
בישראל, אחרי 1948, עלו הרבה משפחות מתימן. רבים מהם היו עניים וחולים.
המדינה קלטה אלפי עולים במהירות. הם גרו במחנות זמניים שנקראו מעברות. מעברה = מחנה זמני לאנשים.
הרבה תינוקות היו חולים ורזים. בבתי התינוקות היו הרבה ילדים בחדר אחד.
לעתים תינוקות הועברו לבתי חולים. לפעמים ההורים לא קיבלו הסבר היכן הילד.
משפחות רבות קיבלו הודעה שילדיהם נפטרו וקבורים. יש משפחות שחושדות שילדיהם נלקחו לאימוץ.
אימוץ = לקחת ילד שאינו שלך ולגדל אותו.
נבדקו הדברים על ידי ועדות רשמיות במשך שנים רבות. הוועדות מצאו שרוב הילדים מתו.
ועד ועדה = קבוצה שבודקת בעיה.
בשנים האחרונות המשפחות והעמותות דרשו לבדוק שוב. הוקם מאגר גנטי (DNA). DNA = מידע בתאים שמאפשר זיהוי משפחה.
בשנת 2021 המדינה הביעה צער. הוחלט לשלם פיצויים למשפחות.
נחנכו כיכרות ורחובות לזיכרון הילדים.
תמצית: הרבה ילדים נעלמו או מתו בתנאים קשים של העלייה. יש משפחות שעדיין מחפשות תשובות.
תגובות גולשים