פשיטת רגל

פשיטת רגל היא הליך חוקי ליחידים שאינם יכולים לשלם את חובותיהם. הליך זה שונה מפירוק חברות. המטרה היא לאפשר ניהול מסודר של החובות, להגן על הנושים ולקוות להזדמנות כלכלית שנייה לחייב.


הסטטוס של פושט רגל נועד להניע הליך מוסדר במקום סכסוך פרוע עם הנושים. כך מנסים להחזיר לנושים כמה שיותר מהחוב ולתת לחייב הזדמנות לשיקום כלכלי.


בימי קדם ראו בפושטי רגל עבריינים. באנגליה חקיקה כבר ב-1542 הטילה עונשים קשים. במאות ה-19 וה-20 חלו שינויים, והגישה נהייתה סלחנית יותר. במישור הבינלאומי יש דילמות כשחייב מחזיק בנכסים בחו"ל: גישה טריטוריאלית דורשת הליך בכל מדינה, וגישה אוניברסלית רוצה הליך אחד במדינת המוצא. ב-1997 הוצעו כללים בינלאומיים, ובשנות ה-2000 נעשו רגולציות ב-EU ובארה"ב (כולל חוק BAPCPA ב-2005).


בישראל הנושא מוסדר בחוק חדש ובפקודה שהייתה קודם לכן. הגוף הממשלתי המפקח הוא הכונס הרשמי. הכונס מתפקד כנאמן (מי שמנהל את הנכסים) עד שבית המשפט ממנה נאמן פרטי.

ההליך מחולק לארבעה שלבים ברורים:
1. בקשת פשיטת רגל.
2. צו כינוס, צו שמעכב הליכים משפטיים נגד החייב ומגן על הנכסים. (צו כינוס עוצר הוצאת נכסים או תביעות בזמן החקירה.)
3. הכרזת פשיטת רגל, אם בית המשפט מחליט שהחייב אכן פושט רגל.
4. צו הפטר, צו שמבטל חלק או את כל החובות שקיימים עד למועד ההגשה. (צו הפטר הוא שחרור משפטי מהחובות האלה.)

לאחר מתן צו כינוס נבדקת יכולת ההחזר של החייב. קיימת יחידת חקירה בכונס הרשמי שמחפשת נכסים מוסתרים. כאשר מוכרז החייב כפושט רגל, הנכסים נאספים ומחולקים לנושים.

שתי עקרונות מרכזיים בחלוקה:
- עקרון העדיפות: יש דרגות חובות. נושים מובטחים (כאלה שהעמידו שעבוד) מקבלים עדיפות. אחריהם הוצאות ניהול, חובות בדין קדימה (כגון שכר עבודה, מסים מסוימים, דמי שכירות ומזונות), ואז יתר החובות.
- עקרון השוויון: נושים שנמצאים באותה דרגה יחולקו באופן פרופורציונלי לפי גודלה של כל דרישה.

לעתים נכסי החייב אינם מספיקים לשלם אפילו את החובות המובטחים.

במקום מכירת נכסים ניתן לעשות הסדר נושים. הסדר נושים הוא הסכמה בין החייב לנושיו לשנות את תנאי החוב. בדרך זו משתמשים בהכנסות עתידיות במקום בנכסים הקיימים.


מאז 15 בספטמבר 2019 תקף חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, שהחליף את פקודת פשיטת הרגל. החוק מבדיל בין חובות עד כ-150,000 ש"ח לחובות גדולות יותר. חובות קטנות יטופלו בהוצאה לפועל, וחובות גדולות מטופלות על ידי הממונה על הליכים תחת פיקוח בית משפט שלום.

מטרות הרפורמה כוללות שיקום מהיר של חייבים או הבראת חברות, תוך קיצור ההליך עד כששנים בנסיבות רגילות. במקרים מיוחדים צו הפטר יכול להינתן לאחר 18 חודשים.

החוק מבחין בין חייב תמימי לב, מי שנכנס לחובות בשל קושי כלכלי אמיתי, לבין חייב רמאי או רשלן. לממונה ניתנו סמכויות חקירה נרחבות לגילוי הסתרת נכסים.

הרפורמה שינתה גם את אופן חלוקת הכספים: נישות בעלי שעבוד צף (security over assets שמקורו בחוק) רואים את חלקם מופחת ב-25% לטובת כלל הנושים. גם דרגת הקדימה של חובות מס הופחתה במידה משמעותית.


המונח "פשיטת רגל" מקורו בלשון המסורתית, והוא מופיע במשנה בהקשר לדיני חובות בין קרובים.

פשיטת רגל היא הליך משפטי לאדם שאין לו כסף לשלם חובות. זה שומר על הסדר ומנסה לעזור גם לנושים.


המטרה היא לחלק מהחוב בצורה מסודרת. רוצים שגם החייב וגם הנושים יקבלו פתרון הוגן.


בעבר הענישו פושטי רגל חזק. היום הגישה יותר סלחנית. יש חוקים בינלאומיים כשיש נכסים במדינה אחרת.


בישראל הכונס הרשמי עוקב אחרי התיקים. הכונס הוא נציג שנמצא במשרד המשפטים.

ההליך כולל ארבעה שלבים פשוטים:
1. בקשה לפתיחת ההליך.
2. צו כינוס, צו שעוצר תביעות והוצאת נכסים בזמן שבודקים. (צו כינוס עוצר פעולות נגד החייב.)
3. הכרזה שבעל החוב פושט רגל.
4. צו הפטר, צו שמוחק חלק מהחובות או את כולם. (זה שחרור מהחובות הישנים.)

בשלב החלוקה מחלקים את נכסי החייב לפי סדר עדיפויות. תחילה מגיעים חובות שיש להם ערבות, אחר כך הוצאות ניהול וחובות חשובים כמו מסים ושכר.

אפשר גם להגיע להסדר נושים. זהו הסכם שבו החייב ונושיו מסכימים על תשלומים חדשים.


מאז ספטמבר 2019 חוק חדש מנהל חובות קטנים עד כ-150,000 ש"ח בדרך קלה יותר. החוק מנסה לשקם חייבים במהירות. הוא גם מפריד בין חייבים שנכנסו לחובות במקרה לבין אלה שהסתירו נכסים.


המילה "פשיטת רגל" באה ממקורות יהודיים עתיקים.