פשעי אקורדיון

פשעי אקורדיון הוא רומן של הסופרת האיטלקית אני פרו משנת 1996. הספר מתמקד בחיי מהגרים (אנשים שעזבו את ארץ מולדתם וגרו במדינה אחרת) מארצות שונות בארצות הברית.

סיפורו של בונה האקורדיונים מבוסס על סדרת 11 כתבות שפורסמו במרץ 1891 בעיתון Daily Picayune בניו אורלינס. הכתבות תיארו מעשי לינץ' ב-11 איטלקים. לינץ' משמעותו תקיפה או הריגה של אדם על ידי המון, ללא משפט.

הדמויות בספר הן בדויות, אך הן משולבות באירועים אמיתיים. הספר כולל מודעות מעיתונים, פטפוטי רדיו, כרזות, שירים ופזמונים, תווים שהוטבעו על חפצים יומיומיים ורשימות של ארגונים, חלקם אמיתיים וחלקם בדויים. הספר תורגם לעברית ב-1999 על ידי שרה פ' פרידמן.


הספר מחולק לשמונה חלקים. כל חלק מספר על משפחת מהגרים אחרת. אין רצף עלילתי בין החלקים; האקורדיון הוא הקשר היחיד. האקורדיון עובר מיד ליד, ומצבו הולך ומדרדר. לקראת הסוף הוא מושלך לאש, כמאה שנה אחרי שנבנה באיטליה.


כל הסיפורים מסופרים בגוף שלישי, על ידי מספר יודע-כל.


האקורדיון חוזר כמוטיב שמוביל את העלילה ומעביר את המוקד מדמות לדמות.

פשעי אקורדיון הוא רומן של אני פרו משנת 1996. הוא מדבר על משפחות מהגרים. מהגרים זה אנשים שעברו למדינה אחרת.

הסיפור של בונה האקורדיון מבוסס על 11 כתבות שפורסמו במרץ 1891 בעיתון Daily Picayune בניו אורלינס. הכתבות דיברו על אירועים אלימים שקרו ל-11 איטלקים. המילה לינץ' מופיעה שם. לינץ' פירושו: תקיפה קשה של אנשים על ידי המון בלי משפט.

הדמויות בספר בדויות, אבל חלק מהאירועים היו אמיתיים. יש בספר מודעות, שירים, פזמונים ותווים שמופיעים על חפצים. הספר תורגם לעברית ב-1999 על ידי שרה פ' פרידמן.


הספר נחלק לשמונה חלקים. כל חלק מספר על משפחה מהגרים אחרת. האקורדיון עובר מיד ליד. האקורדיון הולך וניזוק עד שבסוף הוא נשרף, כמאה שנה אחרי שנבנה באיטליה.


הסיפור מסופר בגוף שלישי.


האקורדיון חוזר שוב ושוב בסיפורים.