''פתרון המדינה האחת'' (באנגלית: One-state solution), ולעיתים ''מדינה דו-לאומית'' (Bi-national state, מדינה שבה חיים שני עמים עם זכויות אזרחיות משותפות), הוא כינוי לעמדות שמציעות להקים מדינה אחת בין הירדן לים. בהרבה מהצעות אלו המדינה תכלול את שטחי ישראל ויהודה ושומרון, וחלק מהתומכים מוסיפים גם את עזה. במדינה כזו יחיו יחד יהודים וערבים, אך יש מחלוקת על סוג האזרחות והשוויון שיוענק להם.
חלק מהתומכים נמשכים לרעיון מאידאולוגיה, אחרים רואים בו פתרון מעשי בגלל המציאות בשטח. בישראל יש שתי קבוצות עיקריות שתומכות ברעיון: חסידי ארץ ישראל השלמה מצד ימין, ומחנה השמאל הרדיקלי. עם זאת, בעשורים האחרונים רעיון שתי המדינות מקובל הרבה יותר. בוועידת אנאפוליס ב-2007 ממשלת ישראל והרשות הפלסטינית קיבלו על פתרון שתי המדינות כדרך לסיום הסכסוך.
תומכי המדינה האחת טוענים כי אם שתי הישויות הפוליטיות יישארו שלובות מאוד, לבסוף תהיה רק אפשרות של מדינה אחת גדולה. טענות אלה מדגישות גם שינויים דמוגרפיים: בחלקים שבשליטת ישראל יש רוב ערבי שאינו מיוצג, ובמדינת ישראל קיים מיעוט ערבי שגדל. מונח נוסף הוא "המציאות החד-מדינית", מצב שבו בפועל החיים במקום דומים למדינה אחת.
האזור בין הים לירדן נקרא בדרכים שונות לאורך ההיסטוריה. משנת 1516 עד סוף מלחמת העולם הראשונה שלטה בו האימפריה העות'מאנית. במהלך מלחמת העולם הראשונה הבריטים קיבלו שליטה על האזור, ובהצהרת בלפור התחייבה בריטניה לקדם בית לאומי לעם היהודי, תוך שמירה על זכויות הקהילות הלא-יהודיות.
בשנת 1922 קיבל המנדט הבריטי על האזור מהחבר הלאומים, והמשטר הבריטי קידם הגירה יהודית ובה בעת ניסח מגבלות. בשנים המוקדמות פרצו מעשי אלימות בין הערבים והיהודים (1920, 1921, 1929 ובין 1936, 1939), והבריטים מינו ועדות חקירה. ועדות כמו ועדת פיל הציעו חלוקה, אך ההנהגה הערבית דחתה אותה. ב-1939 הוציאו הבריטים את הספר הלבן, שהגביל את העלייה היהודית.
לאחר השואה הפנו הבריטים את הבעיה לאו"ם. ב-1947 החליטה העצרת הכללית של האו"ם לחלק את הארץ לשתי מדינות. הקהילה היהודית קיבלה את התוכנית והכריזה על מדינת ישראל במאי 1948. ההנהגה הערבית דחתה את החלוקה, ויחסי הכוחות הובילו למלחמה שיצרה גם בעיות של פליטים לשני הצדדים.
הרעיון של מדינה אחת נדון במשך שנים בקרב פוליטיקאים ופעילים. חלק מהדיון נובע משינויים בשטח ובאוכלוסייה, וחלקו מהשקפות אידאולוגיות שונות.
יש חילוקי דעות על אופי המדינה האחת. חלק רוצים מדינה שבה כל האזרחים שווים ללא העדפה לאומית. אחרים רוצים מדינה המחויבת לזהות יהודית אך שאינה מפלה את האזרחים הלא-יהודים.
בימין יש קבוצה התומכת במדינה אחת יהודית על כל ארץ ישראל המנדטורית. קבוצה זו מודאגת מה"איום הדמוגרפי", חשש שהמיעוט הלא-יהודי יגדל וישנה את אופייה של המדינה. אחרי ההתנתקות מעזה וחמאס בעזה, רבים מהמגמה הימנית לא כללו את עזה בתוכניתם. דמויות ציבוריות כמו משה ארנס ורעיון בקרב פוליטיקאים אחרים הביעו תמיכה במתן אזרחות לערבים ביהודה ושומרון תחת מגבלות שונות.
השמאל התומך במדינה אחת נחלק לשתי גישות: הראשונה רוצה "מדינת כל אזרחיה", מדינה דמוקרטית שוויונית לכל התושבים. השנייה רוצה מדינה עם זיקה ליהודים, אך בלי אפלייה של אזרחים לא-יהודים, והכרה בזכויות שני הלאומים בארץ.
ברוב המחנה הפלסטיני אין תמיכה ברעיון של מדינה יהודית על כל השטח. גורמי שמאל רדיקליים פלסטינים תמכו ברעיון מדינה דו-לאומית. קבוצות איסלאמיסטיות קיצוניות, כמו חמאס והג'יהאד האיסלאמי, תומכות לעומת זאת בהקמת מדינה פלסטינית על כל השטח.
החזית העממית והחזית הדמוקרטית הפלסטיניות תמכו במדינה אחת. בישראל חלק מקבוצות שמאל קיצוני הביעו תמיכה, אך המפלגה הקומוניסטית הישראלית ורבים אחרים תמכו בפתרון שתי המדינות.
פתרון המדינה האחת זוכה לביקורת משני הצדדים. מבקרים מזכירים שבתקופות של מדינה אחת בעבר פרצו עימותים אלימים, ושוועדת פיל כבר הציעה חלוקה ב-1937. דוגמאות של מדינות רב-אתניות כמו יוגוסלביה ולבנון הובילו לסכסוכים קשים.
חלק מהמתנגדים טוענים שהפתרון יסכן את הביטחון היהודי ואת אופייה היהודי של המדינה, כיוון שאוכלוסייה לא-יהודית עלולה להתקרב בגודלה לזו היהודית. בסוף 2011 דווח שממערב לירדן חיו כ-12 מיליון תושבים, מתוכם כ-5.9 מיליון יהודים וכ-5.8 מיליון ערבים. מתנגדים מצביעים גם על שנאה אנטישמית בעבר ועל תקופות אלימות כמו האינתיפאדות.
יש גם מתנגדים על רקע דתי, הטוענים לזכויות היסטוריות לפי משפט בינלאומי. אחרים חוששים שהמדינה תהיה תאוקרטית, ותפעל לפי חוקי דת. בסקר משנת 2000 נמצא כי כ-18% מהיהודים בישראל תמכו אז במדינה אחת לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה.
פתרון המדינה האחת רוצה שאזור בין הים לירדן יהיה מדינה אחת. מדינה דו-לאומית היא מקום שבו חיים שני עמים יחד.
בחלק מהתכניות המדינה כוללת את ישראל ואת יהודה ושומרון. חלק מהאנשים גם כוללים את עזה. המטרה היא שיהיו אזרחות וזכויות לכולם. אבל לא כולם מסכימים על זה.
בישראל יש אנשים בצד ימין שתומכים ברעיון הזה כי הם רוצים מדינה יהודית בכל האזור. אחרי שהישראלים יצאו מעזה וחמאס שם קיבל שליטה, חלקם לא כוללים את עזה.
אנשים בשמאל חלוקים: חלק רוצים מדינה שווה לכל התושבים. אחרים רוצים מדינה שעדיין תהיה קשורה לעם היהודי, אבל תכבד גם את הערבים.
ההיסטוריה בקצרה: המקום היה תחת המשפחה העות'מאנית זמן רב. אחרי מלחמת העולם הראשונה שלטו שם הבריטים. הם תמכו בהצהרת בלפור לבניית בית לאומי ליהודים. בשנים הבאות היו מחלוקות ואלימות. אחרי מלחמת העולם השנייה האו"ם הציע שתי מדינות. היישוב היהודי קיבל זאת והכריז על מדינה ב-1948. חלק מהמדינות באזור התנגדו וזה גרם לעימותים. כתוצאה נוצרו גם פליטים משני הצדדים.
יש הרבה ביקורת על רעיון המדינה האחת. אנשים חוששים שזה יפגע בביטחון ובזהות של היהודים. יש גם אנשים שהיו בוחרים במקום שתי מדינות. בסוף 2011 גרו באזור מערב לירדן כ-12 מיליון אנשים. מהם כ-5.9 מיליון יהודים וכ-5.8 מיליון ערבים.
תגובות גולשים