צ'אווין

צ'אווין (Chavín) הייתה תרבות דרום־אמריקנית עתיקה שחיה על חופי האוקיינוס השקט ומורדות הרי האנדים באזור שמהווה היום את פרו. היא התקיימה בערך בין 1,000 ל-300 לפני הספירה. בני צ'אווין הניחו יסודות לתרבויות מאוחרות בהרי האנדים, וביניהן האימפריה האינקה.

ההשפעה של צ'אווין הגיעה מנאסקה בדרום ועד לגבול עם אקוודור. העיר המרכזית צ'אווין דה ואנטאר הוקמה במרכז הרכס והיתה מרכז דתי-פולחני. חיו שם כ-3,000 איש. במרכז העיר היה מתחם גדול בצורת אמפיתיאטרון, שבו כנראה התקיימו טקסים. מסביב נמצאו תעלות תת-קרקעיות שייתכן שיוצרו בהן קולות ורעשים במים לטקסים.

צ'אווין נפוצה בקדרות, אריגה ובעיקר בעבודה על מתכות. המטאלורגיה (עיבוד מתכות) התפתחה בתקופתם. התזונה התבססה על חקלאות, בעיקר תירס, דלעת ושעועית, וכן על ציד של אלפקות, למות וחזירי ים. אין עדויות לכתב שלהם. הדת הייתה פוליתאיסטית (אמונה בכמה אלים) וכללה שימוש בחומרים מקקטוס סן-פדרו, שגרמו לחוויות ראייה מיוחדות. צ'אווין דה ואנטאר שימש כמקום עליה לרגל עבור מאמינים רבים. היגואר היה חיה קדושה ונמצא כמוטיב חוזר בפסלים ובתחריטים, לעיתים כחצי-ראש יגואר וחצי-ראש אדם.

צ'אווין הייתה קבוצה עתיקה שחיה בפרו של היום. הם חיו בערך בין 1,000 ל-300 לפני הספירה.

התחום שלהם הגיע מנאסקה בדרום ועד לאקוודור בצפון. העיר המרכזית נקראית צ'אווין דה ואנטאר. שם גרו כ-3,000 אנשים. במרכז העיר יש מבנה דמוי אמפיתיאטרון. אמפיתיאטרון הוא מבנה עגול שבו התקיימו טקסים. מתחת לאדמה היו תעלות. התעלות גרמו לקולות חזקים כשמים זזים בהן.

הם עשו כלי חרס, אריגים וכלים ממתכת. עיבוד מתכות פירושו לעבוד על מתכות ולהכין מהם כלים. הם גידלו תירס, דלעת ושעועית. הם צדו אלפקות (בעלי חיים דמויי כבשה), למות (חיות דמויות גמלים קטנים) וחזירי ים (חיות ימיות). לא נשמר כתב שלהם. הם האמינו בכמה אלים. הם השתמשו בקקטוס סן-פדרו כדי לראות "חזיונות", תמונות בראש. היגואר היה חיה חשובה. נמצאו פסלים של ראשים חצי-יגואר חצי-אדם.