צ'ארלס מריאם

צ'ארלס אדווארד מריאם (15 בנובמבר 1874, 8 בינואר 1953) היה איש מדע המדינה וחוקר פוליטי אמריקאי. הוא נחשב לאחד מאבות הגישה ההתנהגותית במדע המדינה.

מריאם היה פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת שיקגו. לפניו רוב המחקר התמקד בניתוח מוסדות פוליטיים ובגישות פורמליות. מריאם קידם גישה אחרת: הגישה ההתנהגותית. גישה זו שמה דגש על חקר התנהגויות של אנשים בפוליטיקה, לא רק על מבנים פורמליים.

הוא דחף למחקר אמפירי, מחקר שמתבסס על נתונים ותצפיות בפועל, ושימוש בשיטות מחקר כמותניות, כלומר אנליזה של נתונים מספריים. מריאם קידם שימוש בסקרים ובמחקרי שטח כדי להבין השתתפות פוליטית והתנהגות בוחרים.

מריאם גם עסק בפוליטיקה מעשית. בשנים הראשונות של המאה ה-20 הוא שימש בוועדות חקירה שחשפו אי-סדרים כספיים במפלגה הרפובליקנית בשיקגו. הוא נלחם על שינויים אך הפסיד בבחירות המקדימות לראשות שיקגו ב-1919. לאחר מכן לא רץ שוב. הוא שימש כיועץ לנשיאים הרברט הובר ופרנקלין דלנו רוזוולט, ובתקופת השפל הגדול קידם את רעיון היכולת השלטונית להביא שינוי חברתי.

ב-1931 פרסם את המאמר 'על מצבו הנוכחי של חקר הפוליטיקה'. המאמר הוביל להקמת גופים כמו ה-Social Science Research Committee ו-Social Science Research Council, שאפשרו מלגות למיזמי מחקר בכפוף לשיטתו. מריאם ותלמידיו, ביניהם הרולד לאסוול והרולד גוסנל, קידמו מחקרים על השתתפות פוליטית ופסיכולוגיה פוליטית עד פרוץ מלחמת העולם השנייה.

צ'ארלס אדווארד מריאם (1874, 1953) היה חוקר פוליטיקה ולמד אודות התנהגות אנשים בפוליטיקה.

הוא היה פרופסור באוניברסיטת שיקגו. מריאם עזר להביא למדעי המדינה דרכים חדשות. הוא קידם את הגישה ההתנהגותית. זאת גישה שלומדת איך אנשים מתנהגים בפוליטיקה.

מריאם אהב נתונים וסקרים. סקר זה שאל אנשים לדעתם. הוא השתמש במחקרים כאלו כדי להבין מדוע אנשים מצביעים.

הוא גם עבד בפוליטיקה. הוא לקח חלק בוועדות שחקרו בעיות בכספים של מפלגה בשיקגו. ב-1919 הוא התמודד בבחירות לראשות העיר והפסיד. אחר כך לא רץ שוב.

מריאם היה יועץ לשני נשיאים אמריקאים. בזמן השפל הגדול, תקופה קשה לכלכלה, האמין שמדיניות יכולה לעזור לאנשים.

ב-1931 כתב מאמר שגרם להקמת גופים שתמכו במחקר במדעי החברה. תלמידיו המשיכו לחקור השתתפות פוליטית ופסיכולוגיה פוליטית.