צ'י

צ'י (שכתוב גם 氣 או 气, פין-יין: qì) הוא מושג סינוספירי שמתאר כוח חיים שקיים בכל היצורים והצמחים. משמעות מילה זו מילולית היא "נשימה" או "אוויר". בתרבויות אחרות יש מושגים דומים, כמו פראנה בהודו ומושגים של "נפש" בקבלה. צ'י מוזכר ברפואה המסורתית ובאמנויות לחימה כמו טאי ג'י וצ'י קונג. עם זאת, אין הוכחה מדעית לקיומו, והוא לא מקובל ברפואה הקונבנציונלית.

האזכורים הראשונים של המושג מופיעים אצל קונפוציוס, כשהמילה משמשת גם לתיאור נשימה. בהמשך מנציוס (פילוסוף קונפוציאני) תיאר את הצ'י כחיוניות שמשפיעה על ערנות ובריאות, ושניתן להשפיע עליה בכוח הרצון ובהתנהגות מוסרית. ג'ואנג דזה (דאואיסט) ראה בצ'י את רוח העולם והשתמש במושג כדי לתאר תהליכי היווצרות החיים.

על פי התורות המזרחיות, צ'י היא אנרגיית החיים שמבוססת על בריאות הגוף והנפש. תומכי הצ'י טוענים שהמצבים הנפשיים משפיעים על הבריאות, ושהצ'י הוא דרך להסביר קשר זה. ברפואה המודרנית רואים השפעות של לחץ, שמחה ומצב נפשי על הבריאות, אך זה אינו הוכחה ישירה לצ'י.

לפי המסורת יש שלושה מקורות עיקריים לצ'י: צ'י של אוויר (מנשימה), צ'י מהמזון (מהאוכל), וצ'י מולד (מגיע מהוריו, תורשה).

מרידיאנים הם ערוצי אנרגיה שפועלים בגוף לפי המסורת הסינית. לפי התורה יש 14 מרידיאנים עיקריים, ומתוכם 12 מרכזיים שעוברים בגפיים, בגוף ובראש. לכל מרידיאן יש נקודות דיקור. הנקודות בהן מצטלבים מרידיאנים נקראות טסובו (Tsubo) והן משמשות ברפואה המסורתית. דיקור, לחיצות בשיאצו או בטווינה (שיטות עיסוי) נועדו להשפיע על נקודות אלה ולשחרר חסימות.

הרעיון המרכזי הוא שאיזון ופְרוּע בזרימת הצ'י גורמים למחלה. תורות אלו מבחינות בין סוגי הפרעות בצ'י: חוסר צ'י (גוף רפוי וחיוור), עודף צ'י (גוף מתוח ואדמומיות), צ'י מורד (תנועה לא נכונה של אנרגיה), וסטגנציה של צ'י (צ'י "תקוע" שגורם לכאב מקומי). אבחון ועבודה על החסימה נעשים בעזרת דיקור, מגע וטיפולים צמחיים לפי המסורת.

לפי המסורת, הצ'י מבצע שתי משפחות תפקידים: אחסון והחזקה (מושגים ייניים) ותנועות חיצוניות (יאנגיות). תפקידי האחסון כוללים זיכרון ושליטה ביציאות. התפקודים התנועתיים כוללים נשימה, עיכול, פעולת הלב, שרירים ותנועה, מערכת ההורמונים, חשיבה ורגשות. התיאור הרגשי מסביר כי רגשות נתפסים כתנועות שמכוונות כלפי מעלה או מטה; למשל שמחה נתפסת כהתרוממות, ופחד כירידה.

הרפואה הסינית מסדרת איברים לפי חמשת היסודות: אש, עץ, אדמה, מים ומתכת. לפי אמונה זו, כל איבר גם מייצר ומזרים צ'י. הריאות, הכבד והכליות נחשבים מושפעים מאוד מתרגולי טאי צ'י.

פנג שואי היא שיטת סידור מרחב שמטרתה לשפר את זרימת הצ'י בסביבה. דיקור סיני הוא שיטה שעובדת על נקודות הצ'י באמצעות מחטים דקות; ניסויים קליניים מראים שהיא לא יעילה יותר מפלצבו. אמנויות לחימה פנימיות ותרגולים כמו צ'י קונג וטאי ג'י מבוססים על רעיונות הצ'י ומדגישים תנועה עם מודעות. מחקרים מודרניים מראים כי תרגולים אלה תורמים לבריאות הנפשית, מאיזון בין גוף ונפש, ומורידים סיכון לנפילות אצל מבוגרים. תועלות אלה מיוחסות כיום לקשר בין מצב נפשי ופיזי ולא להוכחה של כוח חיים ממשי.

צ'י קונג (מילולית: "שליטה בצ'י") הוא אוסף תרגילים שמחברים נשימה, תנועה ומודעות. התרגול אינו לחימתי בדרך כלל ומקורו בדאואיזם.

טאי ג'י צ'ואן היא אמנות לחימה פנימית שמתרגלים אותה בעיקר לבריאות ושיקום. היא מאופיינת בתנועות איטיות ועדינות ובמיקוד מדיטטיבי. בגרסה המודרנית הומצא סדר של 24 תרגילים כדי להקנות את התרגול לציבור.

בה גואה ג'אנג היא אמנות לחימה פנימית שמדגישה תנועות מעגליות והליכה במעגל. גם היא קשורה לעקרון הוו-ווי הדאואיסטי.

צ'י (נכתב גם 氣 או 气) הוא מושג סיני שפירושו "נשימה" או "אוויר". אנשים מייחסים לצ'י כוח חיים בגוף ובטבע. יש מי שמקשרים אותו לרעיון של נשמה.

חישובים ראשונים על הצ'י נמצאים אצל הוגים כמו קונפוציוס. הם השתמשו במילה כדי לדבר על נשימה וחיות.

ברפואה העתיקה מאמינים שצ'י שומר על הבריאות. כשצ'י זורם היטב, אנשים מרגישים טובים. כשהצ'י חסום, מופיעים בעיות.

יש שלושה מקורות עיקריים לצ'י: אוויר מהנשימה, מזון שנאכל, וצ'י מולד מההורים (תורשה).

מרידיאנים הם ערוצי אנרגיה בגוף. לפי המסורת יש 14 מרידיאנים, ו-12 הם הראשיים. בנקודות מיוחדות אפשר להכניס מחטים קטנטנות (דיקור סיני) או ללחוץ כדי לעזור לזרימה.

אם הצ'י חסום הגוף עלול להרגיש רע. יש סוגים שונים של בעיות בצ'י: חוסר, עודף, צ'י שמתקע וצ'י שמתקדם לא נכון. כדי לטפל משתמשים בלחיצות, דיקור או צמחים.

פנג שואי הוא סידור הבית כדי לשפר את זרימת הצ'י במקום. דיקור סיני הוא הכנסת מחטים דקות בעור; ניסויים מראים שהוא לא טוב יותר מפלצבו. טאי צ'י וצ'י קונג הם תרגילים שקטים. מחקרים מראים שהתנועות עם נשימה ומחשבה עוזרות להרגיש רגוע וחזק יותר.

צ'י קונג הם תרגילים שמחברים נשימה ותנועה. המטרה היא לשפר תחושת רוגע ובריאות.

טאי צ'י הוא תרגיל איטי ועדין. התנועות שלו מזכירות ריקוד ועוזרות לאיזון ולגמישות.

בה גואה ג'אנג היא אמנות לחימה עם הליכה ומעגלים בתנועה. היא גם שמה דגש על רגיעה וקשר לטבע.