הרב צבי יהודה הכהן קוק (1891, 1982) היה מנהיג רוחני מרכזי של הציונות הדתית וראש ישיבת "מרכז הרב". הוא היה בנו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ואחד מאוהדיו המובילים של רעיון ארץ ישראל השלמה, כלומר שאיפה ליישוב כל ארץ ישראל לפי ההשקפה הדתית.
נולד בז'יימליס שבאימפריה הרוסית (כיום ליטא). המשפחה עלתה לארץ ב-1904. למד בגיל צעיר אצל רבנים בולטים וגם אצל אביו. התחנך בישיבות בירושלים וביפו, והשתתף בעריכת ספרי אביו ובפרסומם.
בצעירותו שהה תקופות בגרמניה ובשווייץ, לימד ועסק בתרגום חומרי תנועה שמייסד אביו יזם, תנועת "דגל ירושלים". בזמן מלחמת העולם הראשונה נכלא זמנית בגרמניה כנתין רוסי, ושוחרר אחר כך. לאחר המלחמה סייע בארגון עליית יהודים מרוסיה וליטא לישראל, בטיפול בניירת ובגיוס כספים.
בשנת 1923 הוקמה ישיבת מרכז הרב על ידי אביו, והרצי"ה מונה למנהל רוחני. שנים אחר כך, ב-1952, היה לראש הישיבה וכיהן בתפקיד כ-30 שנה. הוא קידם תלמידים חדשים, בעיקר בוגרי תנועות נוער לאומיות, והפך את הישיבה למרכז השפעה משמעותי.
הוא הקדיש רבות לעריכת כתביו של אביו, והוציא לאור ספרים תורניים חשובים. בתקופות קשות הוא עודד את תלמידיו להצטרף להתנדבות למען היישוב והמדינה.
הרצי"ה פיתח משנת מחשבה המבוססת על רעיון אביו. עבורו מדינת ישראל היא שלב בגאולה, התגשמות רעיון הנביאים. לכן הוא ראה במדינה דבר קדוש, אך ציין שיש לה גם לבחון את מעשיה לפי התורה.
הוא קבע שהקמת המדינה היא נס ותחילתו של תהליך גאולתי. הוא השווה לפעמים בין כלים צבאיים לכלי קיום של המצווה, כדי להדגיש את הצורך בביטחון כנושא מצווה.
למרות ביקורת על פעולותיה, נהג לכבד את מוסדות המדינה ואת מנהיגיה. יחד עם זאת, התנגד לממשלות מיעוט התלויות בקולות מפלגות ערביות.
ראה ביום העצמאות קדושה ושמחה, וקרא להודיה ולחגיגה נחוצה ביום זה.
תיאר את השואה כעניין טראומתי והאמין שהיא חלק מהמסע הכבד שעבר העם לפני הגאולה. דומה שדבריו שיקפו גם כאב עמוק בכל פעם שנגע בנושא.
הדגיש שלימוד תורה צריך להיות זכותו של כלל ישראל, ולא רק מעשה של יחידים. גם האמונה חשובה לו בשיעורי תורה, והוא קידם לימוד ספרי אמונה כמו הכוזרי וספרי מהר"ל כהכנה ללימוד פנימיות התורה.
תמך בהקמת מוסדות חינוך בעלי זהות תורנית ולאומית. סייע בהקמת בתי ספר ותלמודי תורה, ובחיזוק מוסדות למצוינות תורנית. ביחס ללימודים כלליים קיבל למידה של שפות ומדעים במקומות שאינם ישיבה, אך השאיר גבולות ללימודים אלה בתוך הישיבה.
התנגד לכפייה דתית, ותמך בזכות לחיים יהודיים גם בקרב אנשים שאינם דתיים. עם זאת הוא טען שלתפיסת דורו יש מקום גם להערכה ולזהות של הדור החילוני.
הדגיש שוויון בסיסי בין אישה לאיש, אך שלאותו שוויון יש תפקידים שונים לפי טבעם. תמך בלימוד לנשים של תנ"ך, אמונה והלכה מעשית, והתקיימו שיעורים לנשים בקרבתו.
הכיר בכך שנשים יכולות להיות חלק ממלחמת מצווה, אך הביע דאגה לגבי שירות קרבי לנשים מטעמי שמירה על צניעות. בעד שירות לאומי מסודר לתפקידים מתאימים.
עודד שמירה על צניעות כחלק מהזהות הלאומית-דתית. זכה לקשר חם עם בני עקיבא ותמך בפעילות חינוכית של תנועות נוער.
התנגד לעלייה להר הבית בזמן מסוים, מתוך חשש הלכתי. לגבי שמיטה (שנת השמיטה בחקלאות), תמך בסמיכה על היתר המכירה במידה מסוימת, וביקר גישות מקלות שנראו לו בעייתיות.
לאחר מלחמת ששת הימים גבר מעמדו כמנהיג לאומי. הוא השפיע על עמדות פוליטיות בציבור הדתי לאומי ועל הקמת יישובים ביהודה ושומרון. תלמידיו הקימו ישיבות והיו חלק מתנועת "גוש אמונים" שהתפתחה סביב רעיונותיו.
היה דמות משפיעה גם מחוץ למחנה הדתי. ניהל מגעים עם ראשי המדינה בשאלות גיוס בני הישיבות. נפטר ב-1982 ונקבר בהר הזיתים. ספריו ושיעוריו נשמרו והודפסו על ידי תלמידיו.
הרב צבי יהודה קוק נולד ב-1891 בליטא. אביו היה הרב אברהם יצחק קוק. המשפחה עלתה לארץ ב-1904.
כשהיה ילד ולמד אצל רבנים. למד תורה בישיבה, בית ספר גדול ללימוד דת.
עזר לאביו להקים את ישיבת "מרכז הרב". שנים אחר כך היה ראש הישיבה. רבים שלחו אליו תלמידים ללמוד תורה.
חשב שמדינת ישראל היא דבר חשוב וקדוש. ראה בה התחלה של תקופה חדשה לעם היהודי.
מצא שחשוב שילמדו תורה ואמונה. גם רצה בתי ספר עם ערכים יהודיים.
חשב שנשים חייבות כבוד ושאפשר ללמד להן תנ"ך והלכה פשוטה. אהב ועבד עם תנועות נוער כמו בני עקיבא.
עודד אנשים להתיישב בארץ, גם באזורים שלא היו מיושבים. תלמידיו הקימו ישובים וישיבות.
התנגד לעלייה להר הבית בגלל כללי הלכה. דאג לעליית יהודים מברית המועצות. נפטר ב-1982.
תגובות גולשים