צביר כוכבים הוא מצבור גדול של כוכבים שקושרו זה לזה על ידי כוח הכבידה.
קיימים שני סוגים עיקריים: צבירים כדוריים וצבירים פתוחים. צבירים פתוחים עלולים להתפרק בשל השפעות כבידה חיצוניות, וכשהם מתפרקים החברים ממשיכים לנוע באותו כיוון ויוצרים "התאגדות כוכבית" או "קבוצה נעה".
צבירים כדוריים מכילים בדרך כלל מעשרות אלפי עד כמה מיליוני כוכבים, ומתפרסים לאורך של כ־10, 300 שנות אור. רובם מכילים כוכבים ותיקים מאוד שנקראים Population II, כלומר כוכבים שנוצרו מוקדם מאוד בהיסטוריה של היקום. הצברים האלו רואים בעיקר כוכבים צהובים ואדומים, שמסתם אינה גדולה יותר משתי מסות שמש. זאת מפני שכוכבים חמים וגדולים כבר סיימו את חייהם והפכו לגופים אחרים.
לעתים יש גם כמה כוכבים כחולים בתוך הצביר. כוכבים כחולים אלה כנראה נוצרו ממיזוג כוכבים באזורים הפנימיים והצפופים של הצביר. בגלקסיית שביל החלב צבירים כדוריים מרוכזים קרוב למרכז ומקיפים אותו במסלולים אליפטיים.
בשנת 1917 השתמש האסטרונום ה. שבלי (Shapley) בתפוצת הצבירים הכדוריים כדי לאמוד את המרחק של השמש מהמרכז הגלקטי. בעבר עלו בעיות שבהן גיל הצבירים נראה גדול מדי ביחס לגיל היקום. שיפורים במדידות מרחקים בעזרת הלוויין היפרקוס ושיפורים בקביעת קבוע האבול (קבוע האבל) פתרו את הסתירה וקבעו גיל של סביבות 13 מיליארד שנים.
בשבילנו יש בערך 150 צבירים כדוריים. חלקם אולי נלכדו מגלקסיות ננסיות קטנות יותר, כפי שסבירה לגבי הצביר M79. גלקסיות אליפטיות ענקיות יכולות להכיל אלפי צבירים כאלה. צבירים כדוריים ברורים יכולים להיראות בעין חשופה; דוגמאות ידועות הן ω בקנטאור והצביר M13 בהרקולס.
צבירים פתוחים נפוצים בזרועות הספירליות של הגלקסיה, רחוקים ממרכזה. הם לרוב צעירים, גילם כמה עשרות מיליוני שנים, ונולדים בענני גז פעילים כמו ערפילית אוריון. הם צפופים פחות מאשר צבירים כדוריים ולכן פחות כבולים בכבידה. ברובם שולטות בהם קבוצות של כוכבים כחולים וצעירים.
בשנת 2005 גילו אסטרונומים באנדרומדה צבירים חדשים שדומים לצבירים כדוריים אך גדולים בהרבה. צברים אלה מכילים מאות אלפי כוכבים ומתפרשים על פני מאות שנות אור, ולכן הם פחות צפופים. מבחינה אבחנתית הם בין צביר כדורי לגלקסיה ננסית, מבחינת כמות החומר האפל. עדיין לא ברור איך הם נוצרו ולמה מצאו אותם באנדרומדה אך לא בשביל החלב.
כשצביר פתוח מאבד את הקשרים הכבידתיים, חבריו ממשיכים לנוע ביחד כקבוצה נעה. דוגמה מוכרת היא קבוצת התנועה של העגלה הגדולה (Ursa Major Moving Group). חלק מהכוכבים בשמיים שייכים לקבוצה זו, אך השמש נמצאת בקצה הזרם ואינה שייכת אליו, כפי שמודגם על ידי מסלול גלקטי שונה, הרכב כימי ושונות בגיל.
צבירים חשובים במחקר כוכבים משום שהכוכבים בהם נולדו באותו זמן. זה מאפשר להשוות בין כוכבים שונים לפי המסה בלבד ולבדוק תאוריות על אבולוציית כוכבים. צבירים גם עוזרים למדוד מרחקים בקנה מידה קוסמי: מדידות מדויקות של צבירים קרובים מאפשרות לבנות דיאגרמות הרצשפרונג־ראסל (דיאגרמה שמראה את בהירות הכוכבים לעומת טמפרטורתם). בהשוואת רצף הכוכבים (שיטה שנקראת "סינון רצף עיקרי") אפשר לאמוד את המרחק לצבירים רחוקים יותר.
צביר כוכבים הוא קבוצה של הרבה כוכבים שקושרים ביניהם בכוח הכבידה.
הם מכילים אלפי עד מיליוני כוכבים. הם עגולים ונקראים "כדורים" בגלל הצורה שלהם. ברובם יש כוכבים זקנים, צהובים ואדומים. כוכבים גדולים כבר סיימו את חייהם.
הם צעירים יותר. הם נמצאים בזרועות של הגלקסיה. הם נוצרים בענני גז כמו ערפילית אוריון. הם פחות צפופים ונוטים להתפרק עם הזמן.
גילו באנדרומדה צבירים גדולים מאוד, פזורים על פני מאות שנות אור. הם פחות צפופים ומקורם עדיין לא ברור.
כשצביר פתוח מתפרק, הכוכבים ממשיכים לנוע באותו כיוון.
כאשר זה קורה הם נקראים קבוצה נעה או התאגדות כוכבית. השמש לא שייכת לקבוצה כזו.
מדענים בודקים צבירים כדי להבין איך כוכבים גדלים ומשתנים. הם גם עוזרים למדוד מרחקים בחלל בעזרת השוואת סדרי בהירות של כוכבים.
תגובות גולשים