צבעי הלאומיות הכלל-ערבית

אדום, שחור, לבן וירוק נקראים "צבעי הלאומיות הכלל-ערבית". הכינוי הזה מתאר צבעים שמייצגים קשר תרבותי ופוליטי בין מדינות ערב. מקור בחירתם הוא בדגל המרד הערבי, שעוצב על ידי הדיפלומט הבריטי מארק סייקס.

הצבעים מקושרים לתקופות ושושלות במאה הראשונה של האסלאם ובתקופות מאוחרות יותר. הלבן קשור לבית אומיה (שושלת מוסלמית קדומה). השחור קשור לדגל השחור ולראשידון; מאוחר יותר אימץ אותו בית עבאס (שושלת ששלטה בחלקים נרחבים של העולם המוסלמי). הירוק קשור לשושלת הפאטמית (שושלת מוסלמית אחרת). האדום מסמל את השושלת ההאשמית ואת הקבוצה הח'וארג'ית (ח'וארג'ים), שבתקופות שונות השתמשו בצבע זה.

צבעים אלה מופיעים על דגלי רוב מדינות ערב. להלן דוגמאות בולטות:
פלסטין, מצרים, עיראק, ירדן, איחוד אמירויות, תימן, לוב, אלג'יריה, סודאן

ממלכת עיראק ההיסטורית, הרפובליקה הערבית המאוחדת (איחוד מצרים וסוריה בעבר), יצרות דגלים מודרניים של לוב ותימן ששונו מאז

לבנון, ג'יבוטי, סומליה, קומורו

אדום, שחור, לבן וירוק הם "צבעי הלאומיות הכלל-ערבית". זה אומר שהם מייצגים מדינות ערב.

הבחירה בצבעים הגיעה מדגל המרד הערבי. דגל זה עוצב על ידי דיפלומט בריטי בשם מארק סייקס. דגל המרד היה דגל שמייצג מאבק היסטורי.

כל צבע מתקשר לקבוצה או לשושלת ישנה:
הלבן, בית אומיה (שושלת ישנה).
השחור, דגל השחור ובית עבאס (שושלתי ישנה).
הירוק, שושלת פאטמית (עוד קבוצה היסטורית).
האדום, השושלת ההאשמית וקבוצות נוספות.

צבעים אלה מופיעים בדגלים של רוב מדינות ערב. דוגמאות פשוטות: מצרים, עיראק, ירדן, איחוד האמירויות, תימן, אלג'יריה, סודאן ולוב.

יש גם מדינות בליגה הערבית שלא משתמשות בצבעים האלה. לדוגמה: לבנון, סומליה, ג'יבוטי וקומורו.