צדיק

צדיק הוא אדם הפועל לפי צדק, אמת, מוסר ודרך התורה. בדרך כלל תואר זה מצביע על אדם שמעלה מעל הסטנדרט החברתי ופועל לפנים משורת הדין. ביהדות המושג כולל גם יראת שמים (כבוד ויראת האל), מסירות למצוות ולעתים חיי חסידות. בחסידות הצדיק מקבל תפקיד מנהיגותי וקבלתי, ולעתים נקרא אדמו"ר או רבי.

המלה צדיק קשורה ל"צדק" ול"צדקה". פירושים מסורתיים מייחסים לה גם משמעות של מי שמקבל ייסורים בשמחה או עושה חסד.

במקרא התואר ניתן לאדם שמתהלך בתום, בין הדוגמאות הבולטות, נח. ספר איוב עוסק בשאלת סבלו של צדיק. גם אלוהים נקרא צדיק במשמעות שהוא נוהג בצדק. למי שמשתייך לקבוצת התכונות המיוחסות לצדיק כוללים עשיית משפט, שנאת עוולה, אמונה ויראת שמים. המקרא גם מכיר בתופעה שבה צדיק לעתים רע לו בעולם הזה.

התלמוד מדגיש שאדם אינו נדון מראש לצדיקות או רע, והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. חז"ל מדברים על חשיבות הצדיקים בעולמנו, למשל הפסוק "וצדיק יסוד עולם". התלמוד מבחין בין צדיק גמור (שמשתלם גם בעולם הזה) וצדיק שאינו גמור (שעשייתו תתוקן בעולם הבא).

בספר הזוהר מובא רעיון שהמיתת צדיקים משפיעה על הדור. יש פירושים שונים, כולל רעיון שחטאי העם או גזירות גורמים לחריפות ההשפעה, ולפעמים מציעים שהצדיק נפטר כדי להגן על העולם.

המסורת מדברת על לפחות שלושים ושישה צדיקים נסתרים בדור (מספר זה מצטט חז"ל). עליהם נמסרו אגדות רבות, ולעתים זוהו עמם דמויות כמו הבעל שם טוב או הגר"א, בגלל צניעות וצדקות נסתרת.

בחסידות הצדיק הוא מנהיג רוחני ומתווך בין העם לאל. הוא דמות כריזמטית שנבחרת באופן טבעי בעיני חסידיו, ולא בדרך פורמלית כמו רב קהילתי. החסידות העניקה לצדיקים תפקיד חדש של השפעה רוחנית גדולה, כולל האמונה ב"ירידת הצדיק", שהצדיק יורד מדרגתו כדי לקרב את העם. תפיסה זו עוררה גם ביקורת, ובמיוחד לגבי העברת הנהגה בירושה וחוסר מבנה דמוקרטי.

נחמן מברסלב כתב שיש סגולה באמירת שמו של הצדיק. חסידים הוציאו ספרים בשם "שמות הצדיקים" כמקור סגולה.

יש אמונה שכוח ברכתו של צדיק גדול. במסורת מובאים מקורות תלמודיים לפיהם "הצדיק גוזר והקב"ה מקיים". בחסידות נהוג למסור פתק ("קוויטל") לאדמו"ר ובו שמות למען ברכה, ולעתים גם סכום כספי שנקרא "פדיון נפש". לצד כך קיימת גם ביקורת על ראיית הצדיק כמתווך בלעדי.

הברית החדשה מזכירה את המונח צדיק במקומות שונים. בפאולוס מופיעות שיטות שונות להפוך לצדיק, דרך חוקי התורה או דרך האמונה. גם אגרת יעקב עוסקת ברעיונות קשורים לצדיקות.

צדיק הוא אדם שעושה צדק. צדק פירושו להתנהג הוגן ולכבד אחרים. בתנ"ך צדיקים הם אנשים ישרים, לדוגמה נח.

המילה צדיק קשורה בצדק ובצדקה. צדקה פירושה לעשות חסד ועזרה.

הצדיק במקרא עושה משפט, מאמין באל ומוריד מהרע. לפעמים צדיק סובל, וזה שאלה קשה בתנ"ך.

חז"ל אומרים שלא ידוע מראש אם אדם יהיה צדיק. חשוב מאוד יראת שמים, כבוד לאל.

יש סיפורים רעים על מותו של צדיק. במסורת אומרים שזה משפיע על האנשים סביבו.

מספר האגדה הוא שיש לפחות 36 צדיקים נסתרים בדור. הם עושים טוב בחשאי.

בחסידות הצדיק הוא המנהיג הרוחני. החסידים אוהבים ומאמינים בו. לפעמים המנהיג עובר בירושה במשפחה.

יש אנשים שמאמינים שאומרי שמו של צדיק מועילים. הוצא ספר עם שמות צדיקים.

מייחסים לצדיק כוח בקדישת הברכה. אנשים נותנים פתק עם שמותם (קוויטל) ומבקשים ברכה.

גם בברית החדשה מוזכר המונח צדיק. יש שם דיון אם נהיים צדיקים על ידי שמירת חוק או על ידי אמונה.