צדקיהו

צדקיהו בן יאשיהו היה המלך האחרון של ממלכת יהודה (597, 586 לפנה"ס). המקורות עליו מופיעים בעיקר בספרי מלכים, דברי הימים, ירמיהו ויחזקאל. בתקופתו חרב בית המקדש הראשון (המקדש שבני ישראל בנו בירושלים) והרוב הגדול של תושבי יהודה הוגלה לבבל. בסוף דרכו נבוכדנאצר מלך בבל הורה להוציא להורג את בניו לפניו, לעקור את עיניו, ולהובילו בשבי לבבל.

לפי דברי הימים שמו המקורי היה מתניה. הוא היה אחד מבניו של יאשיהו, דודו של יהויכין (המלך שקדם לו). נבוכדנאצר מינה אותו למלך ושינה את שמו לצדקיהו, שינוי שהסמל את היותו מלך נתין (מלך גרור, כלומר מלך שמושם על ידי אימפריה חזקה).
ההכתרה לוותה בשבועות נאמנות לבבל וליהוה. המינוי הזה גרם לחוסר לגיטימיות אצל חלקים ביהודה, כי יהויכין עדיין חי בגלות ובחצר הבבלית שמרו על מעמדו. מחלוקות אלה יוצגו במחלוקת בין תומכי צדקיהו לבין תומכי יהויכין.
נבואות ירמיהו ויחזקאל מתחו ביקורת על צדקיהו כשפעל נגד הברית עם בבל. ירמיהו אף ראה את שורש המלוכה לנסוע מיהויכין, בעוד צדקיהו נחשב בעיניהם למלך נתון לעונש.

צדקיהו נתפס כמלך חלש, לעתים נשלט על ידי שריו. הוא לא היה יורש לגיטימי שנבחר על ידי העם, ולא החזיק כוח צבאי עצמאי משמעותי. בשנותיו הראשונות היו אירועים חשובים ברחבי האזור: מרידות בבבל ומסעות של נבוכדנאצר בעילם ובמערב, שיצרו תקוות שווא בקרב שליטים מתנגדים.
בשנה הרביעית למלכותו של צדקיהו הגיעו לשלוחיו שליטים מממלכות שכנות כדי לתכנן מרד נגד בבל. הנבואות בירמיהו נגד המרד והבטחות נביאי שקר כמו חנניה בן עזור גרמו לקרע פוליטי חזק ביהודה.

בשנתו התשיעית של צדקיהו פרץ מרד גדול נגד בבל. פרעה במצרים נתמך במרד, ונראה שצרפת וארצות נוספות עודדו אותו. בבל שלחה כוח ואחר כך הטילה מצור על ירושלים. המצור נמשך כשנה וחצי. כאשר הבבלים פרצו את חומות העיר, צדקיהו ניסה לברוח בלילה, אך נתפס באזור יריחו.
במפקדת נבוכדנאצר ברבלה הוא נענש קשות: בניו והנכבדים שלו הוצאו להורג, ועיניו עוּרו; לאחר מכן הובל בשבי לבבל ונשאר שם עד מותו.

בספר דברי הימים מופיע בלבול גנאלוגי שבו שם צדקיהו מוצג כבן של יהויכין. החוקרים מציעים שזה טעות כתב או שמדובר באיש אחר עם אותו שם. במסורת התלמודית יש זיהויים שונים של דמויות אלה, והחוקרים והרבנים דנו בהן כדי להסביר את הכפילויות בטקסט.

צדקיהו היה המלך האחרון של ממלכת יהודה. הוא שלט בערך בין 597 ל-586 לפני הספירה. הכתובים עליו נמצאים בתנ"ך, בין השאר אצל ירמיהו ויחזקאל.
בימיו חרב בית המקדש. "בית המקדש" זהו המקום הגדול שבו היו עושים טקסים דתיים.
לאחר החורבן רבים מתושבי הארץ הוגלו. "הגלות" היא גירוש של אנשים מארצם.

שמו המקורי היה מתניה. הוא היה בן למשפחה המלכותית של יאשיהו. נבוכדנאצר, מלך בבל, מינה אותו למלך ושינה את שמו לצדקיהו. זה הראה שהוא נתון לכוח בבל.
הרבה אנשים בארץ לא היו בטוחים שהוא המלך האמיתי. גם נביאים כמו ירמיהו רצו שינוי אחר.

צדקיהו לא היה חזק בפועל. שריו ומשפחתו השפיעו מאוד עליו. היו אז רעש ומרידות במדינות קרובות, וזה עורר תקוות שווא שאולי אפשר להתנגד לבבל.

בסופו של דבר צדקיהו ניסה למרוד בבבל. בבל תקפה וחתמה מצור על ירושלים. המצור נמשך כשנה וחצי ואז העיר נכבשה. צדקיהו נמלט אך נתפס.
לאחר מכן הוא הובא לפני נבוכדנאצר. בניו לא שרדו, והוא נלקח בשבי לבבל עד יום מותו.

יש בלבול בשמות בספרים העתיקים. לפעמים צדקיהו מוזכר אחרת. חכמים ודוחות עתיקים ניסו להסביר את הבלבול הזה.