ציונה שמשי

ציונה שמשי הירש (1939, 2018) הייתה אמנית ישראלית רב-תחומית. היא עבדה בפיסול, בציור, בקרמיקה ובעיצוב טקסטיל. שמשי יצרה פסלים במרחב הציבורי, עיצבה בדים ושטיחים, לימדה בבצלאל ובמוסדות אחרים, ואצרה תערוכות רבות.

נולדה בתל אביב ב-14 ביולי 1939 למשפחה ממוצא ליטאי. בילדותה למדה ציור ופיסול אצל מורים מקומיים. בשנים 1956, 1959 למדה במכון אבני. בין 1959 ל־1963 התגוררה בניו יורק, שם עשתה קרמיקה (עבודות מחומר חימר) ועיצבה בדים ותפחים לבתי כנסת ולחברות טקסטיל. ב-1963 חזרה לישראל והשתתפה בעיצוב טקסטיל לתעשיות המקומיות.

שמשי הייתה בין ממייסדי קבוצת +10 ופעלה בה בשנות ה־60. לאורך הקריירה שלה שיתפה פעולה עם אדריכלים רבים לקידום שילוב אמנות בתכנון הבניינים.

החלה כציירת ועברה לעבודה בתלת־ממד, בעיקר בפיסול מחומר שרוף (חומר שעובר שריפה כחלק מהעיבוד). עיצבה תפאורות להצגות לפי כתבי ש"י עגנון. הציגה כ־45 תערוכות יחיד והשתתפה בעשרות תערוכות קבוצתיות בחו"ל.

כאוצרת, אצרה כ־26 תערוכות נושא. בין עבודותיה המוכרות: אוצרות על אדריכלות בתי כנסת, תערוכת דורה גד ותערוכות בהיכלי אמנות מרכזיים. ב־2012 יזמה וביצעה ביאנלה אינטרנטית שהציגה עבודות בגלריות וירטואליות.

בשנים 1979, 1988 עמדה בראש המחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל. לימדה בקורסים ובתוכניות מיוחדות, ופעלה ליצירת מסלולים לימודיים לאמנים עולים. כתבה מאמרים וביקורות אמנות בעיתונות, והקליטה ראיונות טלוויזיה עם יוצרים.

בשיטוט בפריז בשנת 2000 גילתה שמשי חוסר בתיעוד של לוחות הנצחה לזכר תושבי העיר שנלקחו בתקופת השלטון הנאצי. אחרי שנות מחקר ותיעוד פרסמה ב־2007 את הספר "לקרא קירות - פריס כמשל", שבו הציגה צילום ותחקיר על לוחות ההנצחה.

דמות האדם עמדה במרכז יצירתה. פסליה המוקדמים כללו דיוקנאות ובוכיות חברתיות, ולעתים השתמשה בכינויים סימבוליים לדמויות. בשנות השמונים והתשעים יצרה סדרות שבהן הופיעו דמויות צועקות, פגומות או מצחיקות, לעתים כביקורת חברתית ונגד מלחמות וכפייה דתית. ב־2002 יצרה מיצג גדול בהקשר פוליטי בזמן בחירות.

יצירותיה הוצבו בשטחים ציבוריים ובמבני ציבור. בין העבודות הבולטות: מערך הפסלים "בוסתן בתים" בתל אביב (1991), שדרת הפסלים "מראה מקום יובל ישראל" בחולון (חלקה נחשף ב־1998), והפסל "צל אדם אינו אדם" בתל אביב, שקיבל פרס על שילוב אמנות באדריכלות. כמו כן הציגה תערוכת חוצות של צילומים בשם "דואר באוויר".

נישאה ב־1961 ליכין הירש והייתה אם לפרופ' דפנה הירש. התאלמנה ב־2011. נפטרה ב־16 באוקטובר 2018 וביקשה לתרום את גופתה למדע. ארכיון יצירתה נשמר בארכיון אדריכלות ישראל ובהמשך הועבר לארכיון בית ציפר, ורובו נסרק וזמין לצפייה.

עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון על ביתם של היא ובעלה. נקבע גם כי רחוב בדרום העיר ייקרא על שמה.

כללה אריחי קרמיקה, פסל "צל אדם אינו אדם" ועבודות ממערכת "מראה מקום".

ציונה שמשי (1939, 2018) הייתה אמנית ישראלית. היא עבדה בציור, בפיסול ובקרמיקה. קרמיקה זה עבודה בחימר.

נולדה בתל אביב ולמדה ציור ופיסול. בשנים 1959, 1963 גרה בניו יורק. שם עשתה בדים ועיצבה פרוכות לבית כנסת. ב־1963 חזרה לישראל ועבדה עם תעשיות וטקסטיל.

הייתה ציירת שעברה לעשות פסלים בתלת־ממד. פיסול זה יצירת דמויות מחימר או חומרים אחרים. הציגה עשרות תערוכות בארץ וחו"ל. אצרה גם תערוכות והציגה עבודות בגלריות וירטואליות.

נושא מרכזי ביצירותיה הוא דמות האדם. היא עשתה פסלים שמתארים רגשות וחברה. לפעמים הדמויות שלה היו מצחיקות או פגומות בכוונה.

עשתה פסלים לשכונות ולרחובות. דוגמאות בולטות: "בוסתן בתים" בתל אביב, "מראה מקום יובל ישראל" בחולון ו"צל אדם אינו אדם" בתל אביב. היא גם הציגה תצלומים גדולים של תיבות דואר ברחוב.

נישאה ליכין הירש והייתה אם לפרופ' דפנה הירש. נפטרה ב־16 באוקטובר 2018. לפי בקשתה גופתה נתרמה למדע. הארכיון שלה שמור ונגיש לצפייה.

בעיר תל אביב הוצבה לוחית זיכרון על ביתם. רחוב בדרום העיר ייקרא על שמה.