צילה דראפקין

צילה דראַפקין (1887, 1956) הייתה משוררת שכתבה ברוב על יידיש, ושכתבה גם ברוסית. יידיש היא שפה של יהדות מזרח אירופה. היא נולדה בבוברויסק, אז באימפריה הרוסית (בימינו בבלארוס).

בקיבלה חינוך דתי בילדות, אך בהמשך למדה גם לימודים כלליים ועזבה את הדת. בשנות נעוריה עבדה כמורה וב-1907 חיה בקייב. שם הצטרפה לחוג סביב הסופר אורי ניסן גנסין והשפעתו עזרה לה להתחיל לכתוב שירים ברוסית. אחד משיריה ברוסית תורגם ועובד בידי גנסין והפך ידוע בספרות העברית.

דראַפקין הצטרפה לתנועת הבונד. הבונד הייתה תנועה פוליטית יהודית סוציאליסטית. היא נישאה לשמעיה דראפקין ובשנת 1912 היגרה עם משפחתה לניו יורק כדי לברוח מרדיפות.

בניו יורק פיתחה קריירה בעיתונות ובכתיבה ביידיש. אך העיקר היה שירתה. היא נגעה בנקודת מבט נשית ברורה ואמיצה. הייתה אם לשישה ילדים, ושיריה פעמים רבות דנו בגוף, ברצון ובחיים הנשי. שירתה מצטיינת בהבעה ארוטית נשית, גלויה יחסית לזמנה.

שיריה תורגמו לאנגלית ולשפות נוספות. המפורסם ביניהם באנגלית נקרא "גבירת הקרקס". בשיר זה היא משווה את חייה לחייה של אישה על במת הקרקס, מול קהל, עם פחדים ותקוות.

לא פרסמה הרבה שירים בחייה. מהדורה מקיפה של שיריה ביידיש יצאה לאחר מותה, נערכה בידי משפחתה. היא גם עסקה בציור ולמדה ציור במנהטן. בנה פרסם ב-1959 את ציוריה בהוצאה נפרדת. ב-2019 הופיע ספר אוסף משיריה, וב-2023 אחד משיריה הושמע באלבום יידיש מתורגם.

צילה דראַפקין (1887, 1956) הייתה משוררת שכתבה בעיקר ביידיש. יידיש היא שפה שעברו יהודים ממזרח אירופה.

היא נולדה בבוברויסק. בילדותה למדה בבית דתי. אחרי זה למדה גם דברים אחרים ועזבה את הדת.

היא חיה בקייב והכירה משוררים חשובים. ב-1912 עברה עם משפחתה לניו יורק. הם ברחו מפני רדיפות.

בניו יורק כתבה שירים, סיפורים ועבדה בעיתונים ביידיש. היא הייתה אם לשישה ילדים. שיריה מדברים על רגשות, אהבה וחיים של נשים.

שיר מפורסם שלה נקרא "גבירת הקרקס". בשיר היא משווה את החיים לחיי אישה על במת קרקס. זה מראה פחדים וגם תקוות.

היא לא פרסמה הרבה שירים בזמן חייה. משפחתה הוציאה ספר עם שיריה אחרי מותה. צילה גם ציירה בצבעי שמן. בנה הוציא את ציוריה בשנת 1959. שיר אחד שלה תורגם והושמע באלבום ב-2023.