צלה היא אשתו השנייה של למך בן מתושאל, דמות מקראית הנזכרת בספר בראשית, בסדר הדורות שבין אדם לנח.
בניה: תובל-קין ונעמה.
למך שר לנשותיו, עדה וצלה.
רש"י, בעקבות בראשית רבה, מסביר שלמך החזיק שתי נשים על פי מנהג התקופה: אחת לפריה ולרבייה, ואחת לתשמיש (תשמיש, שימוש מיני). על האשה שנועדה לתשמיש שותים כוס של "עקרין", משקה שנועד לעקרות, כלומר למנוע פוריות. אותה האשה מקושטת ככלה ומאכילה מעדנים, בעוד חברתה נזופה ואבלה כאלמנה.
רש"י מוסיף שצלה נקראה כך משום שיושבת תמיד בצלו. קיימת בעיה בפרשנות זו, כי הכתוב מציין שגם צלה ילדה בן ובת. דעת זקנים מבעלי התוספות מנסה ליישב את הקושי: המלה "גם" מעידה שגם צלה, שאמורה היתה להיות לתשמיש, ילדה, כלומר המשקה לא הועיל לה.
צלה הייתה האישה השנייה של למך בן מתושאל. היא מופיעה בספר בראשית. בנה ובתו נקראו תובל-קין ונעמה.
למך שר לנשותיו, עדה וצלה.
רש"י אומר שלמך לקח שתי נשים. אחת כדי ללדת ילדים. השנייה הייתה לתשמיש, כלומר מגע מיני של מבוגרים. לאשה שנועדה לתשמיש נתנו לשתות "עקרין", משקה שאמור למנוע הריון. אותה קישטו כמו כלה ואכלו לה מאכלים מיוחדים. החברתה נזופה ועצובה כמו אלמנה.
אבל צלה בכל זאת ילדה בן ובת. לדעת זקנים המילה "גם" בפסוק אומרת שגם צלה ילדה, כלומר המשקה לא עבד.
תגובות גולשים