צליפה

צליפה היא ירי מדויק למרחק רב, בדרך כלל מעל 300 מטר, בעזרת כלי ירי מיוחד כמו רובה צלפים עם כוונת טלסקופית (עדשות שמגדילות את המטרה). קליעה מדויקת כזו דורשת בחינה של מרחק, רוח ותנאי מזג האוויר.

צלף הוא לוחם שעבר הכשרה מיוחדת. עליו לפתח דיוק קליעה, יציבות גוף, סבלנות ומשמעת עצמית. הוא גם מחשב התאמות בליסטיות (חישובים על מסלול הכדור) כדי ליירט מטרות מרוחקות. ניסיון מבצעי ותיק מאוד תורם לאיכות עבודתו.

יש סוגים שונים של צלפים לפי הייעוד: צלפי חי"ר, צלפי יחידות עילית וצלפי קומנדו. גם משטרה ויחידות השתלטות מפעילות צלפים, שלרוב פועלים בשטח בנוי ובאירועים אזרחיים.

צלפים עובדים בדרך כלל בזוג: צלף ומאתר (צופה). המאתר מסייע במדידות מרחק, מהירות רוח וזיהוי מטרה. לעתים הוא מצויד גם בשקף (משקפת) וברובה קצר להגנה עצמית. הצוות מעביר גם מודיעין חזותי על תנועות ומטרות.

צלפי משטרה מתמקדים בירי סלקטיבי בסביבה אזרחית. הם מתואמים עם כוחות אחרים כדי למנוע פגיעה של אזרחים. כלי הנשק שלהם נוטים להיות מאוד מדויקים, כדי להשיג נטרול מהיר ובטוח ככל האפשר.

ציוד מרכזי כולל: רובה צלפים, כוונת טלסקופית, תחמושת מותאמת, חצובה, ואמצעים למדידת מרחק ומהירות רוח. גם חליפת הסוואה ומשקפת הם חלק מהמארז.

רובי צלפים מיוצרים במיוחד לדיוק. הם כבדים ויקרים יותר מרובים רגילים, ולעתים משתמשים בקנה "צף" כדי למזער רעידות קנה. מנגנון הפעולה יכול להיות בריחי (אחיד) או חצי-אוטומטי. קיימים דגמים בולטים כגון M24, ברק, בארט ומקמילן, וכל אחד משלב דיוק ונקודות חוזק שונות.

אימון כולל ירי יומיומי בטווחים ובתנאים שונים. הצלף לומד למדוד מרחק, לחזות השפעת רוח ולהתאים את הכוונת. מיומנות בלחיצה עדינה על ההדק ושמירה על קנה יציב היא קריטית.

תחילת הצליפה קשורה לשיפור הדיוק של הרובים. במאה ה-19 החלה השימוש בקנה מוסלל (מחורק) שהגביר דיוק. במלחמות שונות נהנו צלפים מתפקיד משמעותי: במלחמת האזרחים האמריקנית, במלחמות הקולוניאליות ובמלחמות העולם. במאה ה-20 הוספו כוונות טלסקופיות וציוד ראיית לילה.

הדגש עבר לירי לטווחים ארוכים מאוד. באפגניסטן ושדות אחרים הצליחו צלפים לשבור שיאים במרחקים מעל 2 ק"מ. פותחו תחמושות חדשות, למשל 0.338 לפואה מגנום, שממלאות מקום ביניים בין 7.62x51 מ"מ ל-12.7x99 מ"מ (0.5 אינץ'). למשל, ב-2017 דווח על ירי מנקודות מאוד מרוחקות שהביא לשיאים חדשים.

בין הצלפים המוכרים: וסילי זייצב (ברית המועצות), סימו האוהא (פינלנד) וקרלוס הת'קוק (ארה"ב). בעידן המודרני בולטים שמות כמו רוב פרלונג, קרייג הריסון וכריס קייל. הישגיהם מדגימים יכולות מרחוק ושיפור כלי הנשק והכשרה.

הצליפה בישראל החלה בשנות ה-40. בית הספר הראשון לצליפה הוקם וקידם את התחום בצה"ל. כיום צה"ל, המשטרה ויחידות משמר הגבול מפעילים צלפים. בצה"ל קיימים צלפי חי"ר וצלפי יחידות מיוחדות, והשימוש בציוד מודרני הרחיב את היכולות.

צה"ל עבר רפורמות בשנות ה-90 והעשור הראשון של המאה ה-21. נאספו רובים אחידים, כוונות וציוד טקטי. יחידות מיוחדות כוללות צלפים מקצועיים ברובים כגון M24, ברק, בארט ועוד. גם במשטרה קיימות יחידות צלפים מוכשרות, בעיקר בימ"מ ובימ"ס.

צליפה קיימת גם בהקשרים פליליים ובספורט. בארצות הברית יש תרבות ציד וקליעה תחרותית שמשתמשת בטכניקות דומות לאלה הצבאיות.

צליפה זאת יריה מדויקת למרחק גדול. בדרך כלל יותר מ-300 מטר. משתמשים ברובה מיוחד עם כוונת טלסקופית. כוונת טלסקופית היא עדשה שמקרבת את המטרה.

צלף הוא לוחם מיומן. הוא צריך להיות סבלני ויציב. הוא לומד למדוד מרחק ורוח. אלה עוזרים לפגוע במטרה מרחוק.

צלפים עובדים בזוג. אחד יורה. השני, המאתר או הצופה, מודד מרחק ורוח. הצופה גם מביט במשקפת ומעביר מידע.

הציוד כולל רובה צלפים, כוונת טלסקופית, חצובה, תחמושת וחליפת הסוואה. חליפת הסוואה מסווה את הצלף בצמחייה.

צלפים מתאמנים הרבה. הם קולעים למטרות במרחקים שונים. הם לומדים איך להתאים את הכוונת לרוח ולמרחק.

מאז שהיו רובים אנשים רצו לפגוע במרחק. ברובה הישן היה קנה חלק והדיוק היה נמוך. ברובה מודרני יש קנה מחורק שמזיז את הכדור בדיוק רב יותר. במלחמות שונות השתמשו בצלפים.

יש צלפים מפורסמים בהיסטוריה מפינים, מרוסיה ומארצות הברית. במאה ה-21 הצלפים הצליחו לפעמים לפגוע ממרחקים של יותר מ-2 ק"מ. זה מרשים בגלל החישובים והציוד שנדרשים לכך.

בישראל יש צלפים בצה"ל, במשטרה ובמשמר הגבול. מאז שנות ה-40 פותחו בבית הספר לצליפה שיטות והכשרות עדכניות.