קליעה היא פגיעה במטרה באמצעות כלי נשק. זאת כוללת ירי בכלי ירייה, הטלת רימון יד, שימוש ברוגטקה או חץ וקשת. מיומנות זו כוללת גם ירי ספורטיבי וצליפה.
במטווחים מתאמנים גם ברובים מדויקים, כמו רמינגטון M-24. רובה זה נחשב מדויק מאוד, עם דיוק של חצי דקת קשת (יחידת זווית שמודדת עד כמה הקליע פוגע קרוב למרכז).
הקליעה קיימת מאז התקופות הפרה-היסטוריות. בני אדם הראשונים השליכו אבנים וחניתות כדי לצוד ולשרוד. אחרי כן הופיעו כלים כמו קלע ופגיונות הטלה, שגם להם נדרשה מיומנות קליעה.
ההתפתחות המשמעותית התחילה עם המצאת הקשת. הקשת היא כלי ירי בכינון ישיר, שבו על היורה לכוון את הקשת כדי שהחץ יגיע אל המטרה. בגלל זה נדרשו אימונים רבים, ומטווחי קליעה הוקמו כדי לאמן קשתים באופן מסודר. בימי הביניים באנגליה ווילס הקשת הארוכה הייתה חשובה עד כדי חוק שחייב התאמנות. סיפורים פולקלוריים על קשתים מתחרים כוללים את דמותו של רובין הוד.
בשאר אירופה העדיפו לעתים קרובות את הרובה-קשת (crossbow), שדרש פחות אימון גופני מאשר הקשת הארוכה. עם המצאת הרובה הופיעה תקופה שבה הרובים הראשונים היו לא מדויקים. אז נהגו לסדר רובאים בשורות צפופות ולירות מסה של קליעים יחד.
הדיוק השתפר כשפותח מחורק־הקנה (Rifle), קנה עם חריצים שמגבירים דיוק. במקביל הוכנסו כוונות ברזל פשוטות, וכעבור זמן השתמשו גם בכוונות אופטיות מתקדמות. במאה ה-19 החלו לאמן רובאים מיומנים לירי מדויק מרחוק, אלה היו הצלפים הראשונים. עם חידוש המשחקים האולימפיים הפך ענף הקליעה לענף ספורטיבי.
במאות ה-20 השתפרו הרובים עוד. במלחמת העולם השנייה מוסדו אימוני הצלפים והוקמו בתי ספר להכשרתם. פותחו רובים ייעודיים לצליפה, שלעתים מצוידים בכוונות טלסקופיות שמאפשרות ראיית פרטים מרחוק.
פגיעה במטרה באמצעות כלי נשק כבדים, כמו תותחים ומרגמות, נקראת טיווח ולא קליעה. טיווח דורש חישובים ועבודה צוותית של מספר אנשים.
קליעה היא פגיעה במטרה בעזרת כלי נשק. זה יכול להיות ירי, רוגטקה או חץ וקשת. קליעה כוללת גם ירי ספורטיבי וצליפה.
יש רובים מדויקים מאוד, כמו רמינגטון M-24. אומרים עליו שיש לו "דיוק של חצי דקת קשת". זה אומר שהוא מדויק מאוד.
בזמנים קדומים אנשים השליכו אבנים וחניתות כדי לצוד. אחר כך המציאו כלים כמו קשת וקלע.
הקשת הייתה חשובה מאוד. קשת דורשת אימון רב כדי לפגוע במטרה. באנגליה של ימי הביניים היו חייבים להתאמן עם הקשת. יש גם סיפורים מפורסמים על קשתים, כמו רובין הוד.
אחר כך הופיעו הרובים. בתחילה הם היו לא מדויקים, ולכן לוחמים ירו בשורות רבות יחד. מאוחר יותר פיתחו קנה מיוחד שהגביר את הדיוק. אז גם התחילו להשתמש בכוונות חכמות.
במאה ה-19 הופיעו הצלפים הראשונים. במאה ה-20 אימוני הצלפים הפכו מסודרים. יש רובים מיוחדים לצליפה, ולעיתים יש עליהם כוונות טלסקופיות.
פגיעה עם כלי נשק גדולים, כמו תותחים, נקראת טיווח. טיווח נעשה על ידי צוות עובדים ולא על ידי אדם אחד.
תגובות גולשים