צלף (שם מדעי Capparis) הוא סוג של שיחים, מטפסים או עצים קטנים ירוקי-עד ממשפחת הצלפיים. הסוג כולל כ-146 מינים והוא נפוץ בעיקר באזורים טרופיים וסובטרופיים של העולם הישן, אפריקה, אסיה, אירופה, אוסטרליה ואיי האוקיינוס השקט. מינים אחדים הסתגלו לאקלים ים-תיכוני או מדברי, ולכן צמחים אלה גדלים גם בישראל על מצוקים, קירות וסלעים.
הפרחים גדולים ובולטים ומכילים אבקנים רבים. במרכז הפרח בולט מבנה שנראה כמו עמוד, זהו גינופור, עוקץ שנושא את השחלה (החלק שיתפתח לפרי). אחרי ההאבקה נשארים הגינופור והשחלה, והשחלה מתפתחת לפרי בשרני בדומה לענבה. הפקעים של הצלם (הפקעים הם ניצני פריחה שנאכלים כבושים) שימשו למאכל ולרפואה מאז העת העתיקה.
במחקרים עדכניים נעשו שני שינויים עיקריים בסיווג משפחת הצלפיים. ראשית, מיני "צלף" מהעולם החדש (אמריקה) הופרדו לסוגים אחרים על בסיס מחקרים מורפולוגיים ומולקולריים. שנית, המורכבות בתוך "צלף קוצני" (Capparis spinosa) סווגה מחדש; כיום יש למין זה תת-מינים וזנים רבים, כולל צלף קוצני עצמו עם כמה תת־מינים שמופיעים גם בישראל.
מיני הצלף הם לרוב שיחים או מטפסים ירוקי-עד. לעתים יש להם לוואים קוצניים קצרים בבסיס העלים (לוואים הם מבנים קטנים ליד בסיס העלה). העלים פשוטים, עגולים או ביצתיים, והפריחה מופיעה בדרך כלל מחיקי העלים או בקצות הענפים.
הפרחים בדרך כלל דו-מיניים ובעלי עטיף כפול. בכמה מינים יש צופן, מבנה בצורת כיס שמאגד צוף (נוזל מתוק שימש למשוך מאביקים). האבקנים רבים ובולטים מחוץ לפרח. השחלה נישאת על גינופור ארוך, ולכן נראית כעמוד מעל שאר איברי הפרח. הפרי הוא ענבה בשרנית עם זרעים רבים.
בישראל גדלים בר ארבעה מינים של צלף: צלף קוצני, צלף מצרי, צלף סיצילי וצלף סחוסי; בנוסף מוזכרים שני זנים של צלף קוצני (סיצילי ומצרי). יש מחלוקות טקסונומיות בין בוטנאים על מספר המינים המדויק.
צלף קוצני (Capparis spinosa) הוא שיח או בן-שיח שלחלקו נשיר. הוא נפוץ בחבל הים-תיכוני על סלעים, חומות וגדרות. עלי המין אינם בשרניים מאוד. הפרחים בודדים, גדולים, עם אבקנים רבים וזירים ארוכים. גינופור נושא את השחלה ולעיתים אורכו דומה לאורך האבקנים.
צלף מצרי (Capparis spinosa var. aegyptia) גדל בחבל המדברי של ישראל, במצוקים וערוצים. העלים בשרניים ומכוסים לעתים בשעווה שמקטינה איבוד מים. הפרחים נפתחים לפעמים בלילה ונובלים בבוקר. הפרי נושא זרעים עסיסיים שמופצים על ידי ציפורים.
צלף סיצילי (Capparis spinosa var. canescens) נמצא בעיקר בעמק הירדן ובאזורים מסוימים בצפון ובמרכז הארץ. העלים מכוסים פלומת שיער דקה. הפרח דומה לפרפר ואבקשנים רבים בו.
צלף סחוסי (Capparis cartilaginea) הוא שיח ירוק-עד נדיר שמצוי רק במדבר הקיצוני של דרום הארץ ובאזור אילת. עליו סחוסיים ובעלי קוצים קצרים בבסיסם. הגביע של הפרח יוצר כוסית שמאגדת את הצוף.
צלף רותמי (Capparis decidua) נדיר ובסכנת הכחדה. בית גידולו הוא אדיות ושולי מעיינות במדבר החם בדרום. זהו שיח או עץ קטן כמעט חסר עלים, עם פרחים כתומים-אדומים ופרי קטן.
צלף רמון (Capparis ramonensis) הוא שיח זוחל ונדיר מאד, אנדמי למכתש רמון. הוא קטן, זוחל על סלעי גבס ויש לו פרחים לבנים רבים ופרי ענבה בשרנית. הפרח פורח בעיקר בחודש יוני.
במקרא ואצל חז"ל מוזכר הצלף. פקעי הפריחה הוכרו כמאכל והשם המדעי Capparis קרוב לשמו החז"לי של הפקעי הפריחה. הצלף מתאפיין ביכולתו לצמוח במקומות קשים, ולכן הוא סמל לחוסן.
צלף (Capparis) הוא שיח או מטפס קטן שמצא לגדול על סלעים וקירות. יש לו פרחים גדולים ויפים. הפקעים שלו (הפקעים הם ניצני פריחה שאפשר לכבוש ולאכול) נאכלו כבר מאז זמן רב.
הפרח של הצלף בולט בגלל עוקץ מיוחד שנקרא גינופור (גינופור = עוקץ שנושא את השחלה). הגינופור מרים את השחלה מעל שאר הפרח. השחלה היא החלק שיהפוך אחר כך לפרי.
בישראל יש כמה מינים של צלף. יש מין נפוץ ליד חופים וסלעים. יש גם מינים שמותאמים למדבר.
צלף מצרי גדל במקומות מדבריים. עליו בשרניים ועוזרים לשמר מים. הפרחים שלו נפתחים לפעמים בלילה.
צלף רמון גדל רק במכתש רמון. הוא זוחל על הסלעים. הוא נדיר ומיוחד כי הוא לא גדל במקום אחר.
הצלף הוא צמח חזק שאפשר לראותו אפילו בסדקי סלעים. בגלל זה הוא לפעמים סמל להתמדה.
תגובות גולשים