צלקנית

צלקנית (Carpobrotus, באנגלית pigface) היא סוג של צמח סוקולנטי, צמח ששומר מים בעליו. הוא עמיד ליובש עונתי, לקרקעות דלות ולרסס ים, אך רגיש לקרקעות כבדות או בוציות.

הסוג כולל כ‑20 מינים. רוב המינים מגיעים מדרום אפריקה, ויש גם מינים מאוסטרליה ומדרום אמריקה. השם המדעי carpobrotus ביוונית פירושו "פרי אכיל" והשם העממי בארץ הוא "אהל האצבעות".

עלי הצלקנית בשרניים מאוד. הם בעלי חתך משולש ומסתיימים בחוד. הצמח משתרע על פני הקרקע, ובכל נקודת התפצלות נוצר אגד שורשים, חבורה של שורשים קטנים שעוזרת לעיגון הקרקע.

הפרחים גדולים, אופקיים וצורתם ככתר. הם מזכירים במראה חרציות, אבל עלי הכותרת דחוסים יותר. צבעי הפריחה משתנים בין לבן, כתום, צהוב וסגול.

הפרי אליפטי, בקצהו יש פיטמה, וגודלו כשני סנטימטרים.

הצלקנית משמשת לעיגון חוליות ולייצוב מדרונות בשולי דרכים, בגלל עמידותה ודרישותיה הצנועות מהקרקע. בגננות נוי היא משמשת כצמח כיסוי קל לתחזוקה.

התרבות אפשרית בייחורים, יש לכלול את אגד השורשים בכל יחור, בהשרשה (גבעול במים מפתח שורשים בתוך מספר שבועות) או מזרעים.

פירות הצלקנית ראויים למאכל כשהם בשלים. הפרי משתנה בטעם; בחלק מהמינים הטעם מר, באחרים טוב ואצל Carpobrotus deliciosus הטעם מתוק. עלי הצמח נאכלים על ידי צבים, ובני אדם יכולים לאכול אותם לאחר בישול.

בעבר השתמשו מלחים בעלי הצלקנית כתרופה לצפדינה. ילידי אוסטרליה השתמשו בעלים צלויים כתחליף למלח.

מיץ העלים מכווץ כלי דם, בעל יכולת חיטוי מסוימת ומשכך מקומי. לכן השתמשו בו על פצעים, כוויות, פריחות, מחלות עור כרוניות ועקיצות. המיץ גם שימש להקלה בשלשול ולגרגור להקלת דלקת גרון. מתקיימים מחקרים להפקת תרופה מסחרית מהמיצוי.

בישראל הובאו מדרום אפריקה מספר מינים שנקראו "אהל אצבעות". לפחות שניים מהם התאזרחו והפכו לפולשיים, והם מתפשטים על חשבון מינים מקומיים. תופעה דומה תועדה גם במדינות אחרות, כמו קליפורניה.

מינים הגדלים בישראל:

צלקנית (Carpobrotus) היא צמח ששומר מים בעלים. צמח כזה קוראים סוקולנטי, צמח ששומר מים.

העלים עבים והם בצורת משולש עם חוד. הצמח משתרע על הקרקע. בכל פרק שנוצר יש אגד שורשים. אגד שורשים זהו חבורת שורשים שעוזרת להיצמד לאדמה.

הפרחים גדולים וצורתם ככתר. הם יכולים להיות לבנים, כתומים, צהובים או סגולים. הפרי קטן ובגודלו כ־2 סנטימטרים.

צלקנית עוזרת לעגן חול ולמנוע שחיקה במדרונות. בגינות היא משמשת כצמח כיסוי שקל לטפל בו.

מגדלים אותה בחתכים, חותכים חלק עם אגד השורשים, או שמשרים גבעול במים עד שהוא יוצא שורשים. אפשר גם לגדל מזרעים.

הפירות אכילים כשהם בשלים. חלקם מרירים וחלקם טעימים. יש מין עם פרי מתוק. צבים אוכלים את העלים. גם אנשים אכלו את העלים אחרי בישול.

בעבר השתמשו מלחים בעלים כתרופה לצפדינה. ילידי אוסטרליה אכלו עלים צלויים במקום מלח.

מיץ העלים עוזר לנקות ולהרגיע פצעים ועור מדלקת. משתמשים בו גם להקל בשלשול ולגרגור להקלה בכאב גרון. חוקרים בודקים את המיץ כדי להכין תרופה מסחרית.

הביאו לישראל מינים מדרום אפריקה שקראו להם "אהל אצבעות". לפחות שני מינים התפשטו והחלישו צמחים מקומיים. מצב כזה קורה גם במקומות אחרים, למשל בקליפורניה.

מינים הגדלים בישראל: