צניחה

צניחה היא שיטה להאטת נפילת גוף באוויר בעזרת הגדלת שטח הפנים שלו. ההגדלה נעשית על ידי מצנח (חופה מבד קל וחזק), שגורמת לחיכוך עם האוויר ולהנחיה רכה. לרוב צונחים ממטוס, אך גם מבניינים או מצוקים.

שימושים: בצבא הצניחה שימשה להצנחת חיילים וציוד מעבר לקווי האויב, ולמילוט טייסים באמצעות כיסא מפלט. בתחום האזרחי מצנחים משמשים כספורט אתגרי, להצלת כבאים וציוד ביערות, ולהשלחת מזון ותרופות לאזורי אסון.

לאונרדו דה וינצ'י תכנן מצנח כבר ב־1495. בתחילת המאה ה־17 נבנו חופות קשיחות לשם הצלה מבניינים בוערים. ב־1783, עם עליית הכדורים הפורחים, נוצרה האפשרות לקפיצות מגבהים גבוהים. האנשים הראשונים שניסו כללו ניסויים בהצנחת בעלי חיים, ואנדרה-ז'אק גרנרין היה הראשון שצנח בעצמו ב־1797. בהמשך שוקמו החופות (משי רך) להפחתת זעזועים.

במאה ה־19 נעשו ניסיונות עיצוב שונים, ולבסוף עם המצאת המטוס בתחילת המאה ה־20 גברה ההתפתחות. ב־1912 אלברט בארי קפץ ממטוס לראשונה. טייני ברודווייק (Tiny Broadwick) בת ה־15 היתה האישה הראשונה שצנחה ממטוס, וב־1914 הדגימה פתיחת מצנח ידנית, צניחה חופשית (נפילה שבמהלכה מצנח נפתח ידנית).

במלחמה זו החלו להשתמש במצנחים באופן צבאי. הגרמנים ציידו תצפיתנים וטייסים במצנחים, בעוד שהבריטים חששו שבטייסים ינטשו מטוסים יקרים.

בארצות הברית פותח מצנח דגם A בשדה מקוק שבדייטון, בהובלת אדווארד הופמן ופלוייד סמית'. דגם זה, עם חופת משי בקוטר כ־8.5 מטרים, שירת צנחנים במשך ארבעים שנה.

במלחמה זו הצניחה פותחה ושימשה באופן נרחב. במבצעי הבזק של גרמניה הוצנחו אלפי חיילים, ובקרב על כרתים ב־1941 נעשה שימוש במצנחים מהירים (דו-שלביים). בעלות הברית השתמשו במצנחים מדגם T4 ובחומרים חדשים כמו ניילון, שפותח על ידי חברת דופונט. צנחנים שימשו בפלישות רבות, כולל בחופי נורמנדי, שם הוצנחו יחידות חשובות כהכנה לנחיתה הימית.

בצניחה מבצעית מצנח נפתח בדרך כלל באופן אוטומטי על ידי קו סטטי (פתיל) הקשור למטוס. קיימים סוגים וחופות בגדלים שונים, בדרך כלל מניילון מצנחים. כדי להפחית פגיעה בקרקע יש טכניקת גלגול מיוחדת: רגליים, שוק, ירך וכתפיים, כאשר הידיים מגנות על הראש. בעבר נשאו חיילים את ציודם בגב, היום מקובלים שקי חזה.

במאה ה־־20 המאוחרת ירד השימוש המבצעי בצניחה עקב הופעת מסוקי תובלה. אמנת ז'נבה מאפשרת לפגוע בצנחנים כשהם נושאים נשק באוויר, אך אוסרת לפגוע באנשי צוות אוויר שננטשו מטוסם.

הצניחה המבצעית הראשונה בצה"ל התקיימה ב־29 באוקטובר 1956, במעבר המיתלה, כאשר צנחו כ־395 חיילים. ב־2 בנובמבר 1956 בוצעה צניחה נוספת להחזקת שדה תעופה.

צניחה ספורטיבית היא פעילות אתגרית שמתקיימת במועדונים רבים. היא כוללת קפיצות ממטוסים, מבניינים או ממצוקים, וכוללת גם צניחת בסיס (קפיצה ממבנה קשוח).

צניחה חופשית כוללת נפילה מבוקרת לפני פתיחת מצנח ידנית. בצניחה כזו הצנחן מיישר ומפזר את גפיו כדי להאט את הנפילה. קיימת גם צניחת טנדם, שני אנשים על מצנח אחד, שבה מדריך מפעיל את המצנח.

במטוסי קרב שבהם קיים כיסא מפלט, הכיסא יורה את הטייס החוצה. לאחר ההיפלטות מצנח נפתח אוטומטית. לעתים נעשה שימוש ברימון הדף קטן כדי לפתוח את המצנח במהירויות נמוכות או בגבהים קטנים.

צניחה היא דרך להאט נפילה בעזרת מצנח. מצנח הוא חופה מבד שעוזרת לריחוף ולהנחיתה.

אנשים צונחים ממטוסים, מבניינים או ממצוקים. משתמשים בצניחה בצבא, בספורט ובהצלה.

רעיונות למצנח היו כבר ב־1495 אצל לאונרדו. ב־1797 אנדרה-ז'אק גרנרין צנח מעל פאריס והיה הראשון שהשתמש במצנח על אדם.

ב־1912 ו־1913 נעשו הקפיצות הראשונות ממטוסים. טייני ברודווייק היתה אחת הראשונות שעשתה זאת.

במלחמות השתמשו בצניחה כדי לשים חיילים וכמות ציוד במקום קשה להגעה. במלחמת העולם השנייה הוצנחו אלפים במבצעים גדולים, למשל בנורמנדי ובכרתים.

בצניחה מבצעית המצנח נפתח אוטומטית על ידי חוט קשור למטוס. יש חופות בגדלים שונים.

בצניחה צריך ללמוד איך לנחות. יש גלגול מיוחד שמפזר את החבטה. היום משתמשים גם במסוקים במקום צניחה רחבה.

צניחה ספורטיבית היא קפיצה בשביל הכיף. יש גם צניחה חופשית, שבה נופלים קצת ואז פותחים מצנח ביד.

בטייסי קרב יש כיסא מפלט. הכיסא יורה את הטייס החוצה, והמצנח נפתח כדי לברוח ממטוס פגוע.