צרפת של וישי

צרפת של וישי (Régime de Vichy) הייתה ממשלת בובות של גרמניה הנאצית בין יולי 1940 לאוגוסט 1944. הממשלה קבעה את מושבה בעיר וישי בדרום, וקראה לעצמה "המדינה הצרפתית" (État français). היא הוקמה לאחר תבוסת צרפת במערכה של מאי, יוני 1940. ב-10 ביולי 1940 העניקה האספה הלאומית סמכויות רחבות למרשל אנרי פיליפ פטן, שהפך ל"ראש המדינה".

צרפת חולקה ל"אזור כיבוש" בצפון ול"אזור חופשי" בדרום. ב-11 בנובמבר 1942, בעקבות מבצע לפיד של בעלות הברית, כבשו הגרמנים גם את האזור החופשי. עד אז היו לווישי סמכויות אזרחיות גם באזורים שנכבשו, כל עוד חוקים אלה לא סתרו את החוק הגרמני.

לווישי הייתה שליטה תאורטית על מושבות רחבות באפריקה, באוקייניה ובמזרח התיכון. חלק מהמושבות עברו מיד לצרפת החופשית בראשות דה גול, וחלק נותרו נאמנים לווиши לתקופה ארוכה. בקרבות ובמגעים דיפלומטיים איבדו אנשי וישי שליטה במקומות רבים עד 1943.

לאחר הפלישה הגרמנית במאי 1940 וההיחלשות של הממשלה בפריז, הועברו הסמכויות לפטן. ב-22 ביוני 1940 נחתם הסכם שביתת הנשק עם גרמניה. ההסכם קבע הגבלות כבדות: פריסה של אזורי כיבוש, פירוק חלקי של הכוחות הצבאיים, ותשלומי פיצוי לגרמנים.

הסכם שביתת הנשק חילק את המדינה ושם מגבלות צבאיות וכלכליות. הצי הוצב בנמלים, והוצבו תנאים שהביסו את עצמאותה של צרפת בערוצים רבים. כמו כן הוחזקו מיליוני שבויים בצד הגרמני.

לווישי הותר "צבא שביתת הנשק" קטנטן, ז'נדרמריה וכוחות נגד מטוסים. הכוחות היו מוגבלים, בדלי נשק ובציוד כבד. חלק מהתפקידים האכיפתיים הוטלו על ה"מיליס", משטרה חשאית צרפתית שפעלה נגד המתנגדים.

ב-1 ביולי 1940 כונסה הפרלמנט בווישי. ב-10 ביולי אושרה הצעת סמכויות נרחבות לפטן ברוב גדול, מה שאיפשר לו לשלוט ברמה המחוקקת, המבצעת והשופטת.

למרות התנגדות דה גול, משטר וישי זכה להכרה מדינית מצד מדינות רבות, כולל ארצות הברית וקנדה. בשלב מסוים ניתקו יחסים כמה מדינות, אך וישי ניהלה גם מגעים דיפלומטיים עם כוחות זרים.

פטן קידם "מהפכה לאומית" (Révolution nationale), אידאולוגיה שמרנית, משפחתית ונגד מערב הרפובליקה הקודמת. הסיסמה שונתה ל"עבודה, משפחה, מולדת". המשטר הגביל חירויות אזרח, הנהיג צנזורה והחליף גופים נבחרים בממונים.

פייר לאוואל, שהתנגד לתנועת ההתנגדות, חיזק קשרים עם הנאצים ונכלא מאוחר יותר על ידי פטן. יחס הממשלה לגרמניה נע מהסכמה לשיתוף פעולה עד להסלמה פוליטית בתוך וישי.

אדמירל ז'אן פרנסואה דרלאן קיבל סמכויות גדולות בתחילת 1941 והמשיך בקו שיתוף הפעולה. תחתיו נעשתה מתיחה כלפי גרמניה בנושאים שונים, ובהמשך לאוואל חזר ולקח סמכויות נוספות.

לאוואל, שנכנס לתפקיד באפריל 1942, הגביר את שיתוף הפעולה: מסיוצי עובדים לגרמניה (שירות עבודה חובה), שימוש במיליס לצידתם של מבוקשים, והחמרת החקיקה נגד יהודים.

נחיתת בעלות הברית בצפון אפריקה ב-8 בנובמבר 1942 העלתה את כוננה של גרמניה לכבוש את כל צרפת. ב-1944, עם הנחיתה בנורמנדי ושחרור פריז, דעכה סמכות וישי. ממשלתו של וישי ברחה וזכתה להכרה כ"ממשלה גולה" לזמן קצר בזיגמרינגן.

במושבות הייתה מאבק בין תומכי וישי לצרפת החופשית. בצפון אפריקה, פולינזיה, קלדוניה ועוד היו קרבות פוליטיים וצבאיים שקבעו מי ישלוט בכל טריטוריה.

אלג'יריה, תוניס ומרוקו היו חשובות מאוד. פעולת מארס אל כביר של בריטניה ביולי 1940 השמידה חלק מהצי ויצרה משבר בין בריטניה לוישי. ב-1942, מבצע לפיד שינה את המפה במרחב.

חלק מהמושבות עברו לצרפת החופשית מוקדם; אחרות נשארו נאמנות לווישי עד כיבוש מאוחר או לפעולות בריטיות.

כמה תוספות: סוריה ולבנון נכבשו בידי בעלות הברית וצירפו אותן מהשפעת וישי; בהודו-סין וישי התמודדה עם יפן, והדבר הוביל להשתנות השליטה עד 1945.

מושבות כמו גויאנה, סן-פייר ומיקלון, מרטיניק וגוואדלופ עברו שלבים של נאמנות ומאבקי כוח בין וישי לצרפת החופשית.

ממשלת וישי קידמה חקיקה אנטי-יהודית והחרימה אזרחות רבים. ב-1940 הוחל סינון והרחקת מהגרים ומיעוטים. נפתחו מחנות מעצר ששימשו לשילוח יהודים למחנות השמדה.

בעקבות ועידת ואנזה ב-1942 הסכימה וישי לשתף פעולה בגירוש יהודים. ביולי 1942 נעשה מעצר המוני בפריז, אלפים הובלו לדראנסי ומשם למזרח להשמדה. בסך-הכול נשלחו עשרות אלפי יהודים להשמדה בשנות המלחמה.

לאחר השחרור הועמדו רבים למשפט. לאוואל ודרלאן הוצאו להורג; פטן נידון למוות שהומתק למאסר עולם. בהמשך נערכו משפטים נוספים לשחזור אחריותם של נושאי משרה.

לאחר המלחמה שלטה תפיסת וישי כמשטר בלתי חוקי ובוגדני. רק בעשורים מאוחרים הוכרה יותר באחריות המדינה לנקיטת מדיניות אנטישמית. ב-1995 נשא הנשיא ז'אק שיראק נאום שהכיר באחריות מדינתית וסלל את הדרך לפיצויים לניצולים.

פטן כונה "ראש המדינה" ולא נשיא. במהלך התקופה הוא שמר על תארים וסמכויות עד אוגוסט 1944.

תפקידי הנהגה וביצוע הועברו בין לאוואל, פלנדן, ודרלאן, כשכל אחד מהם ניהל מדיניות שונה ביחס לגרמנים ולווישי.

משטר וישי היה השלטון בצרפת בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא פעל מ-1940 עד 1944.
הוא ישב בעיר וישי בדרום. מנהיגו המרכזי היה המרשל אנרי פטן.

צרפת הונהגה בשני חלקים: חלק כבוש בצפון, וחלק חופשי בדרום. ב-1942 כבשו הגרמנים גם את הדרום.

ב-1940 ניצחו הגרמנים את הצבא הצרפתי. הפוליטיקאים נתנו לפטן כוח רב והוא הנהיג את המדינה.

לווישי היו כוחות קטנים בלבד. יש גם משטרה חשאית שנקראה "מיליס". המיליס רדפה מתנגדים ויהודים.

עוד היו לצרפת מושבות רחוקות. חלקן נשארו נאמנות לווישי, וחלקן עברו לצרפת החופשית בראשות דה גול.

משטר וישי קבע חוקים נגד יהודים. יהודים רבים נאסרו ונשלחו למחנות.
ב-1942 הובלו אלפי יהודים מפריז לדראנסי ומשם למקומות מסוכנים במזרח.

ב-1944 נכנסו כוחות בעלות הברית לצרפת. וישי איבד את כוחו. מנהיגיו נתפסו ונשפטו.
בשנים הבאות הכירה צרפת באחריות המדינה לפעולות שהתרחשו בזמן וישי.

פטן היה "ראש המדינה". פייר לאוואל היה מנהיג מרכזי אחר בממשלה.