צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה

צ'ארלס הראשון (1600, 1649) היה מלך אנגליה, סקוטלנד ואירלנד משנת 1625 ועד הוצאתו להורג על ידי הפרלמנט. הוא נולד בארמון דנפרמליין כבנו השני של ג'יימס השישי. לאחר מות אחיו הנרי ב-1612 הפך ליורש העצר, אך מעולם לא זכה לפופולריות כמו אחיו.

צ'ארלס היה ילד חלש וחלה כנראה ברככת. אביו ירש גם את כס המלוכה האנגלי, ומשפחת המלוכה עברה ללונדון. צ'ארלס נסע למדריד ב-1623 במטרה להינשא למריה אנה מספרד, אך נישואים לא התקיימו בגלל חילוקי דת.

כאשר עלה לכס ב-1625 המשיך במדיניות אביו של שלטון ריכוזי חזק (אבסולוטיזם, שלטון שבו המלך מחזיק סמכויות רבות). הוא נתקשה להשיג מימון למלחמותיו. כעס הציבור על מינויו של הדוכס מבקינגהאם, ועל ניסיונותיו לגייס כספים בעקיפין, למשל "מלווה חובה", הלוואות שהמלך דרש מהנתינים ולעתים לא החזיר.
הניסיונות הימיים נגד ספרד נכשלו, והפרלמנט הוציא ב-1628 הצהרת זכויות שנועדה להגביל את כוחו של המלך. צ'ארלס קיבל אותה רשמית אך המשיך להתנהג לפי שיקול דעתו.

בשנים 1629, 1640 פיזר צ'ארלס את הפרלמנט ושלט לבדו. כדי לממן את הממלכה הטיל מסים ו"כסף האוניות" בלי אישור פרלמנט. במדיניותו הדתית קידם ארגון וטקסיות בכנסייה האנגליקנית. הוא מינה את ויליאם לואוד כארכיבישוף של קנטרברי. שינויים דתיים אלו עוררו התנגדות פוריטנית וסקוטית.
בהתמודדות עם סקוטלנד קיבל צ'ארלס תשובות קשות: ניסיון להכניס ספר תפילות חדש הוביל להתקוממות ה'ברית' (Covenanters) ולמלחמת הבישופים ב-1639. בסופו של דבר הושג פיוס חלקי.

ב-1640 נאלץ לכנס את הפרלמנט כדי לגייס כסף. הפרלמנט החדש דרש הגבלות על המלך, העביר חוקים חשובים כמו חוק התכנסות הפרלמנט כל שלוש שנים (חוק השלוש שנים) וחוק שביתת החירות (ביאות קורפוס, מניע מעצרים שרירותיים). המתחים התגברו, והפרלמנט פרסם ב-1641 את ה'מפגן הגדול' נגד מדיניותו של המלך.
צ'ארלס ניסה ב-1642 לעצור חמישה חברים בפרלמנט. ניסיון זה נכשל וגרם להתחממות היחסים עד לפרוץ מלחמת אזרחים.

המלחמה הייתה בין המלוכנים תומכי המלך לפרלמנטרים. בתחילה היו ניצחונות מלוכניים, אך הברית עם הסקוטים וחיזוק הצבא הפרלמנטרי הובילו לניצחונות משמעותיים. ב-1644 ניצחו הפרלמנטרים והסקוטים בקרב מרסטון מור. לאחר רפורמות ארגוניות בידי אוליבר קרומוול וצירוף צבא המודל החדש, הפרלמנטרים ניצחו בקרב נייסבי ב-1645. צ'ארלס נכנע בסופו של דבר, נשבה והוסגר לפרלמנט.

אחרי טיהור פוליטי של הפרלמנט (טיהורו של פרייד) נערך נגד צ'ארלס משפט בגין בגידה. צ'ארלס סירב להכיר בסמכות בית הדין. הוא הורשע ונידון למוות. ההוצאה להורג ב-30 בינואר 1649 בוויטהול הוטחה זעזוע גדול ברחבי אירופה. אחרי תקופת רפובליקה תחת אוליבר קרומוול, בשיבת המלוכה ב-1660 עלה בנו צ'ארלס השני לשלטון, והכריז על אביו כקדוש בכנסייה האנגליקנית.

צ'ארלס הראשון (1600, 1649) היה מלך אנגליה, סקוטנד ואירלנד מ-1625 עד 1649. הוא נולד בדנפרמליין. אחיו הגדול נפטר, והוא הפך ליורש.

צ'ארלס היה ילד חלש. הוא נסע למדריד לפגוש נסיכה מספרד. הנישואים לא יצאו כי הם היו שונים בדת.

צ'ארלס רצה לשלוט חזק. זאת נקראת אבסולוטיזם, שלטון שבו המלך מחליט הרבה. הוא רצה כסף למלחמות. הוא דרש הלוואות בשם "מלווה חובה", הלוואה שהמלך דורש מהאנשים.

בשנים רבות לא כינס את הפרלמנט. הוא גבה מסים בדרכים אחרות. הוא שינה את הטקסים בכנסייה. אנשים, כמו הפוריטנים, לא אהבו זאת והלכו ליישב אמריקה.

העם והפרלמנט כעסו. ב-1642 פרצה מלחמת אזרחים בין התומכים של המלך ובין התומכים של הפרלמנט. בקרבות גדולים ניצחו בסופו של דבר הפולמנטרים.

הפרלמנט שפט את צ'ארלס על בגידה. הוא סירב להכיר בבית הדין. ב-30 בינואר 1649 הוצא להורג. לאחר שנים, בנו צ'ארלס השני חזר לשלטון ב-1660.