הרמוניזציה

הרמוניזציה היא תהליך במשפט הבינלאומי שבו מדינות מאמצות חקיקה דומה.
כך מצטמצמים ההבדלים בין מערכות המשפט והחוקים הופכים לקרובים יותר.
אמנת וינה, שאימצו מדינות רבות, היא דוגמה להסכמה כזו, אמנה היא הסכם בינלאומי שמדינות חותמות עליו.
גם בתחום האקדמי כותבים טקסטי משפט משותפים, כמו עקרונות ועדת לאנדו, שמציעים דרך להגיע למשפט אחיד.

המשפט המשווה הוא חקר ההבדלים והדמיון בין שיטות משפט שונות.
הרמוניזציה מנסה לצמצם את ההבדלים הללו ולהקרין אחידות בפועל.

ההליך האירופי החל באמנת רומא מ-1957, שבה דגש על נושאי חקלאות.
מבנה החקיקה מבוסס על חלוקת תפקידים: הנציבות היא גוף טכני, והמועצה היא גוף פוליטי.
חלוקת הקולות בין המדינות מניעה את ההחלטות.
הפרלמנט האירופי בשטרסבורג הוא גוף ייצוגי בעיקרו; יש לו השפעה תקציבית ולעיתים זכות וטו, אך הוא אינו גוף מחוקק מלא.

מסגרת זו נשענת על חלוקת העבודה בין הגופים שהוזכרו.

האיחוד מתקיים ברמות שונות של חקיקה ושיתוף בין המדינות החברות.

הרמוניזציה אומרת שמדינות מנסות לעשות חוקים דומים.
כך קל יותר לשתף פעולה ביניהן.
אמנת וינה היא הסכם בין מדינות שמדגים זאת.
יש גם טקסטים אקדמיים, כמו עקרונות ועדת לאנדו, שמנסים להתאים חוקים יחד.

משפט משווה בוחן הבדלים בין מערכות חוק.
הרמוניזציה מנסה להפוך את המערכות ליותר דומות.

באירופה התהליך החל באמנת רומא מ-1957.
ישנם גופים שונים שעוזרים: הנציבות עושה עבודה טכנית.
המועצה היא הגוף הפוליטי שמחליט יחד.
הפרלמנט בשטרסבורג מייצג את האזרחים, והוא משפיע בתקציב ובחלק מההחלטות.

החקיקה מבוססת על שיתוף בין הגופים.

האיחוד נעשה ברמות שונות של שיתוף חוקי.