צ'רקסים, שמכנים עצמם אדיגים (באדיגית: Адыгэхэ), הם עם קווקזי שמקורו בצפון‑מערב הקווקז. הם מתגוררים היום בעיקר בצפון הקווקז שברוסיה, בטורקיה ובמדינות שונות במזרח התיכון. בישראל יש קהילה קטנה של כ־5,000 צ'רקסים, מרביתם בכפר כמא ובריחאניה. רובם מוסלמים סונים (הזרם המרכזי באסלאם).
המילה "צ'רקס" נובעת ממקורות טורקיים ואלטאיים, ואפשר לפרש אותה כהתייחסות לחיילים. שמם העצמי הוא "אדיגים"; אדיגה פירושו אדם שלם ואציל, וכך השם מסמל שאיפה למצוינות.
מקורם באזור המישורים של עמק נהר קובאן. נמצאו שם שרידים עתיקים, ביניהם דולמנים, קברים מאבנים (סוג של מערות־קבורה). הצ'רקסים היו אדנים באזור כבר אלפי שנים, עם תרבויות כמו מאיקופ שהשפיעו באזור.
בתקופות שונות נוצרו ממלכות מקומיות וקשרי מסחר עם היוונים והביזנטים. נצרות הגיעה לאזור במאות הראשונות לספירה והושפעה על חלק מהשבטים. מאוחר יותר, החל מהמאה ה־16, חדרה גם הדת האסלאמית ולקחה חלק גדול מהאוכלוסייה עד המאה ה־19.
במצרים של ימי הביניים ושנותיה שלאחריהן, רבים מהממלוכים היו ממוצא צ'רקסי. הממלוכים אף שלטו בקהיר תקופות ארוכות, וחלק מצאצאיהם נשארו במצרים.
במאה ה־19 כבשה האימפריה הרוסית את הקווקז. המדיניות הרוסית גרמה להרס נרחב: אלפים רבים נהרגו ורובם הוגלו מביתם. בשנת 1864 הושלם הגירוש, ורבים היגרו לאימפריה העות'מאנית. ההגלייה יצרה תפוצה רחבה של הצ'רקסים בטורקיה, בבלקנים, בלבנט ובארץ ישראל.
בעות'מאנית קיבלו הצ'רקסים בעת ההגירה תמריצים להתיישב באזורים גבוליים. רבים הושיבו את אדמותיהם והוסיפו טכניקות חקלאיות חדשות. חלקם נמכרו גם לעבדות, אך רבים אחרים נמצא בית חדש באזור.
יש שתי משפחות ניביות עיקריות: אדיגית (צ'רקסית מערבית) וקברדינית (צ'רקסית מזרחית). לכל ניב יש תת־ניבים מקומיים. ככלל, מאות אלפים־מיליון דוברים חיים בפזורה העולמית, ובקרב הקהילות בטורקיה וברוסיה השפה נשמרת.
העמים הצ'רקסים התאסלמו בהדרגה, בעיקר מהמאה ה־16 עד ה־19. כיום רובם מוסלמים סונים, אך שוררת גם ירידה בקיום הדתי במידה מסוימת בחלק מהקהילות.
אדיגה חאבזה הוא הקוד החברתי־מוסרי הצ'רקסי. זהו קוד כבוד שאוסר על גאווה וחוסר כנות, ודוחף לאומץ, נאמנות ונדיבות.
הכנסת האורחים חשובה מאוד. האורח נתפס כאורח של כל הכפר. בעבר היו דלתות פתוחות והבית בנוי לקבל מבקרים. כיום עדיין ניכרת תשומת לב לניקיון ולסדר ביישובים הצ'רקסיים.
בעבר לא היה שידוך מסורתי כפי שמוכר בחברות אחרות. קיים מנהג שבו החתן עלול "לחטוף" את אהובתו בהסכמה כדי לאפשר נישואין, ופעמים רבות התרחש מרדף סמלי של הכפר.
מסורתית גברים עסקו בחקלאות ובמרעה; נשים טיפלו בבית ובילדים. המטבח כולל מאכלים כמו חלוז (מאפה מטוגן במילוי גבינת עזים) וחלגור'אן (מאפה תמרים). שולחן האוכל נמוך ועגול, והישיבה במעגל מדגישה שוויון.
הריקוד הצ'רקסי משלב אלמנטים של לחימה וחיזור. הוא מפתח כוח, זריזות וגמישות, והביגוד המסורתי מזכיר את סגנון הקווקז.
הדימוי ההיסטורי של "היפהפיות הצ'רקסיות" נוצר בתרבויות שונות, ולעיתים שימש כמקור לגאווה. בחברה המסורתית הנישואים נעשו בדרך כלל על בסיס אהבה, כשהזוג נוהג לעזוב יחד ולהתיישב במשפחת החתן. פוליגמיה נדירה וגירושים אינם שכיחים.
אומדן כולל של צ'רקסים בעולם עומד על כמה מיליוני אנשים (בערך 6 מיליון). תפוצתם העיקרית היא בטורקיה, ברוסיה ובמזרח התיכון.
בישראל יש כ־5,000 צ'רקסים, בעיקר בכפר כמא (כ־3,000 תושבים) ובריחאניה (כ־1,000 תושבים). היחסים עם השכנים היהודים נוצרו כבר בימי העליות הרוסיות בגליל. בקהילות אלה שומרים על השפה, על מנהגים ועל חינוך שמערב עברית, ערבית ואנגלית.
מאז 1958 משרתים גברים צ'רקסים בשירות חובה בכוחות הביטחון בישראל. שיעור המתגייסים גבוה ויש ייצוג במגוון התפקידים, עם שיעור גיוס שנכלל ברמה של כ־75% לפי נתונים מקומיים.
צ'רקסים קוראים לעצמם אדיגים. אדיגים פירושו אדם שלם ואציל. הם עם שמקורו באזור ההרים של הקווקז.
הם חיים היום ברוסיה, בטורקיה ובמדינות במזרח התיכון. בישראל יש כ־5,000 צ'רקסים בכפר כמא ובריחאניה.
מדברים בעיקר בשתי גרסאות של אותה שפה: אדיגית וקברדינית. רובם מוסלמים סונים. סוני זהו זרם גדול באסלאם.
לפני כמאה וחמישים שנים כבשו את ארצם. רבים נאלצו לעזוב את בתיהם. חלק נהרגו וחלק היגרו לאימפריה העות'מאנית. מאז יש צ'רקסים רבים ברחבי העולם.
אדיגה חאבזה הוא קוד כבוד. הקוד אומר להיות אמיץ, כנה ונדיב.
אצלם הכנסת אורחים חשובה. האורח מטופל בכבוד.
הריקוד הצ'רקסי מלמד כוח וזריזות. השולחן שלהם נמוך ועגול, ושכולם יושבים סביבו.
מאכלים ידועים הם חלוז (מאפה מטוגן במילוי גבינת עזים) וחלגור'אן (מאפה עם תמרים).
בישראל הצ'רקסים משרתים בכוחות הביטחון מאז 1958. הקהילות הקטנות שומרות על השפה והמנהגים, ובמקביל מדברות עברית.
תגובות גולשים