קאזו

קאזו הוא כלי נגינה אמריקאי קטן שמעוות את קול המנגן. כאשר מזמזמים או שרים אל הפייתו, זרימת האוויר מרטיטה פיסת נייר או בד קטנה בתוכו. החומר הרוטט הזה נקרא ממברנה; מכשירים שמשנים קול בעזרת ממברנה רוטטת נקראים "ממברנה-פון".

במקום לנשוף, מנגנים בקאזו על ידי המהום, המהמהת או שירה אל תוך הכלי. נשיפה עם שפתיים סגורות לא תפיק צליל. יותר אוויר או המהום חזק יפיקו צליל חזק יותר. אפשר לשנות את הצליל על ידי שירת הברות שונות, כמו "דו" או "רה", ולא רק בהמהום אחד.

כלי דומים לקאזו היו קיימים באפריקה כבר מאות שנים, לעיתים למטרות טקסיות או לחיקוי חיות. לפי הסברה, הקאזו המודרני התפתח במאה ה-19 בבקשת אלבמה וסט, ובעבודתו של הת'דאוס פון קלג. השם "קאזו" ניתן על ידי וורן הרברט פרוסט, שפיתח מכשיר זה וניתן לו פטנט ב-9 בינואר 1883. צורת ה"צוללת" והמכשיר המתכתי הופיעו מאוחר יותר; פטנט לקאזו מתכת צוללת נרשם ב-1902. בשנת 2010 נפתח מוזיאון בקארוליינה הדרומית שמוקדש להיסטוריית הקאזו.

הקאזו משמש בלהקות ג'אז וקומדיה, וגם על ידי חובבים. הוא אחד מכלי הנגינה האקוסטיים הבודדים שפותחו בארצות הברית, וקל יחסית ללמוד לנגן בו כי די להפיק צליל קולי. בקאזו יש תפקיד בלהקות ג'אז בצפון-מזרח אנגליה ובדרום ויילס. הוא מופיע גם בקרנבל ה"קאדיז והמורגה" באורוגוואי. הקאזו בולט במספר הקלטות מוקדמות; למשל, בהקלטת "Crazy Blues" מ-1921 נשמע סולו שניתן לבלבל עם טרומבון. הלהקה Mound City Blue Blowers וההרכב The Mills Brothers גם השתמשו בקאזו בתחילת המאה ה-20.

הקאזו הופיע בהקלטות ובמופעים רבים, לעתים במקומות מפתיעים, והוא תורם צליל הומוריסטי ובלתי צפוי.

קאזו הוא כלי קטן שעושה קול דמוי צפצפה. בתוך הקאזו יש פיסת נייר או בד קטן. הנייר הזה מרטיט כששרים לתוך הכלי.

לא נושפים לקאזו. צריך למהום, להפיק צליל בקול אל הפיה. אם מהמהים חזק, הקול נשמע חזק יותר. אפשר לשיר הברות שונות כדי לשנות את הצליל.

כלים דומים היו באפריקה לפני הרבה שנים. הקאזו המודרני פותח במאה ה-19. השם "קאזו" הוצע על ידי וורן פרוסט ב-1883. צורות מתכת של הקאזו הופיעו מאוחר יותר.

קאזו משמש בלהקות ג'אז ובמוזיקה משעשעת. קל ללמוד אותו כי רק צריך להפיק צליל. הקאזו גם הופיע בהקלטות ישנות ומוזיאון לקאזו נפתח ב-2010.

הקאזו נשמע בהקלטות מוקדמות ותפקידו לעתים להצחיק או להעשיר מוזיקה.