קאראווג'ו

מיכלאנג'לו מריזי דה קאראווג'ו נולד במילאנו ב-29 בספטמבר 1571. משפחתו עברה מעירו בגלל מגפת הדבר, מחלה מדבקת שהשפיעה על אזורים רבים. המשפחה חיה בקאראווג'ו, ועבורו שם העיירה הפך לשם האמנותי שלו.

ב-1584 התחיל להיות שוליה אצל הצייר המילנזי סימון פצראנו. באותה שנה מתה גם אמו. בשנות הנעורים נחשף ליצירות של אמנים כמו ג'ורג'ונה, טיציאן ולאונרדו דה וינצ'י, והשפעות אלה ניכרות בעבודתו.

ב-1592 עבר לרומא והחל לעבוד אצל ג'וזפה סזרי. שם גבר הביקוש לציורים לכנסיות, וקאראווג'ו הציע דרך חדשה: ריאליזם מדויק ותשומת לב לפרטים יומיומיים, יחד עם משחק חזק של אור וצל. את האפקט הזה קוראים קיארוסקורו, פירוש המונח: הבדלים חדים בין אזורי אור לאזורי צל כדי להגדיל את הדרמה.

מאמצע שנות ה-90 הוא התחיל לצייר יצירות שזכו לפרסום. ב-1594 צייר את "מגדת העתידות". ב-1596 צייר את "בכחוס" עבור הקרדינל דל מונטה. ב-1599, 1600 זכה לפרסום גדול כשצייר את שני הקנונים לקפלת קונטרלי בכנסיית סן לואיג'י דיי פראנצ'זי: "המרטיריות של מתי הקדוש" ו"הקריאה למתי". ציורים אלה הציגו את השילוב בין דמויות פשוטות לריאליזם קשוח.

קאראווג'ו היה ידוע גם באופיו הסוער. הוא נטה להיכנס לקטטות רחוב ולעימותים. ב-1606 היה מעורב בקטטה שממנה נהרג צעיר בשם רנוציו טומאסוני. בעקבות האירוע נמלט מרומא ונע לכיוונים שונים, נאפולי, מלטה וסיציליה, תוך כדי שהוא ממשיך לצייר אך גם מסתבך במריבות נוספות. ב-1608 נכלא במלטה אך הצליח להימלט.

בקיץ 1609 חזר לנאפולי. הוא נשאר תחת חסות משפחת קולונה, בתקווה לקבל חנינה מהאפיפיור ולחזור לרומא. ב-18 ביולי 1610 מת, אך סיבת המוות שנויה במחלוקת. הוצעו השערות שונות: מחלות כמו עגבת, מלריה או ברוצלוזיס; או רצח בידי יריבים.

קאראווג'ו נחשב לחלוץ סגנון הבארוק. עבודתו מאופיינת בריאליזם חד, בבחירת דמויות לא שגרתיות ובשימוש דרמטי באור ובצל (קיארוסקורו). הוא בחר להאיר פרטים מסוימים בציור כדי ליצור מוקד דרמתי. דוגמאות בולטות הן "הקריאה למתי" ו"צליבתו של פטרוס הקדוש".

הוא גם שילב מוטיבים מהחיים היומיומיים בציורים תנכיים ונוצריים. לעתים יצירתו עוררה מחלוקת; חלק מהמבקרים טענו שהריאליזם שלו משדר גסות או חילול קודש, בעוד אחרים העריכו את הכוח הדרמטי והאמתיות שבסצנות.

בשנת 2021 התגלה ציור שיוחס לקאראווג'ו המתאר את ישו מול פונטוס פילטוס במדריד. לאחר בדיקות ודיונים בענף האמנות, הוחלט שתהליך המחקר תועד בסרט דוקומנטרי בשם The Sleeper: The Lost Caravaggio, שיצא לאקרנים ב-2025.

סגנונו השפיע רבות על דור שלם של ציירים. קבוצת ציירים מהולנד, ה"קרוואג'יסטים של אוטרכט", למדה את עבודתו ברומא והעתיקה את דרכי האור והדרמה שלו. גם ציירים גדולים כמו רמברנדט, ורמיר ורובנס הושפעו ממנו.

השפעתו הגיעה גם לימינו: אמנים מודרניים ומאה ה-20 עד היום מציינים אותו כמקור השראה.

בין יצירותיו המוכרות: "צליבתו של פטרוס הקדוש" (1601), "הקריאה למתי" (1599), "טבע דומם עם פירות", "מאסרו של ישו" (1602), "עקדת יצחק" ו"עריפת ראשו של יוחנן המטביל".

לקרוואג'ו היה חום סמוך למותו, אך החוקרים אינם מסכימים על הגורם המדויק. חלקם סבורים שמתו בגלל מחלה. אחרים חושדים שאויבים והתקפות אלימות גרמו למותו. כך או כך, מותו היה פתוח לפרשנויות והותיר שאלות רבות.

מיכלאנג'לו מריזי דה קאראווג'ו נולד ב-1571 במילאנו. משפחתו עברה לעיירה קאראווג'ו בגלל מגפה, מחלה גדולה.

כשהיה נער הוא למד ציור אצל אמן בשם סימון פצראנו. אמו מתה כשהיה צעיר. הוא ראה ציורים של אמנים מפורסמים ולמד מהם.

ב-1592 עבר לרומא והתחיל לעבוד. שם הוא צייר דמויות שנראות כמו אנשים רגילים.

קאראווג'ו השתמש באור וצל חזק כדי להפוך את הציורים לדרמטיים. את התהליך קוראים קיארוסקורו, זה אומר שבצד אחד של הציור יש אור חזק ובצד השני צל עמוק.

ציוריו היו ריאליסטיים מאוד. הוא צייר סיפורים מהתנ"ך ומהחיים היומיומיים, והם נראו אמיתיים מאוד.

הרבה ציירים אחריו למדו את הדרך שלו בציור. קבוצת ציירים מהולנד קראו להם "קרוואג'יסטים" כי הם חיקו אותו.

כמה ציורים מפורסמים שלו: "הקריאה למתי", "צליבתו של פטרוס", "מאסרו של ישו" ו"טבע דומם עם פירות".

קאראווג'ו מת ב-1610. לא ברור אם מת מחולה או שנפגע על ידי אנשים שנלחמו איתו. זאת שאלה שהיסטוריונים עדיין בוחנים.