הקבינט של ממשלת הממלכה המאוחדת הוא גוף שבו חברים השרים הבכירים. הם נבחרים על ידי ראש הממשלה. רובם נושאים את התואר "מזכיר המדינה" (Secretary of State). חברי הקבינט חייבים להיות חברים באחד מבתי הפרלמנט. הקבינט הוא הגוף המרכזי שמקבל החלטות ברשות המבצעת.
מקור הקבינט הוא ב־Privy Council (המועצה הפרטית), ועדות של המלך בימי הביניים. המשמעות המודרנית של הקבינט נוצרה בידי דֵיוִּיד לויד ג'ורג' בתקופת כהונתו כראש ממשלה (1916, 1922). הוא הקים את משרד הקבינט (Cabinet Office) והחל לרשום פרוטוקולים (minutes) לישיבות, בעיקר לצורך תיאום בין המשרדים בזמן מלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה, משברים כמו השביתה של 1926 והשפל הכלכלי של סוף שנות העשרים ותחילת שנות השלושים חיזקו את תפקידו של הקבינט.
ראש הממשלה מייעץ למלך או למלכה על מינוי חברים, ובפועל הוא הקובע מי יהיו החברים. בחוק משכורות השרים מ־1975 נקבע כי לא יינתנו שכר ליותר מ־22 חברי קבינט; בפועל מספר החברים נע בדרך כלל בין 21 ל־24, כי מונו גם חברים ללא שכר. ראש הממשלה נחשב "ראשון בין שווים" (primus inter pares), אך מחזיק בכוח למנות ולהדיח שרים ולקבוע את סדר היום.
חברי הקבינט הם חברים במועצה המלכותית (Privy Council) וזוכים לתואר "The Right Honourable". ברוב המקרים הם חברי הבית התחתון של הפרלמנט, אם כי לעתים הונוּנו לורדים לתפקידים.
הקבינט מתכנס בדרך כלל פעם בשבוע כדי לדון בסדר היום הממשלתי. קיימות ועדות משנה רבות שבהן דנים נושאים ספציפיים, ולרובן יושבים גם שרים זוטרים שאינם משתתפים בכל ישיבות הקבינט. במשך השנים ראשי ממשלה רבים דנו עם שרים לפני הישיבות, כך שהקבינט נועד לעתים לאשר החלטות שהתקבלו מראש.
מאז שנות השמונים נהגו ראשי ממשלה להפעיל "מטבחון" ("kitchen cabinet"), קבוצה מצומצמת של שרים ויועצים שמעצבת מדיניות לפני אישורה הרחבה.
חברי הקבינט חייבים לדווח לפרלמנט ולהיות אחראים להחלטותיו. עיקרון ה"אחריות הקולקטיבית" אומר שלהחלטה שקבע הקבינט אחראים כל השרים, גם אם שר אחד לא הסכים לה. מי שמתנגד החלטה יכול להתפטר, דוגמה בולטת היא רובין קוק ב־2003, שהתפטר על רקע התנגדותו למתקפה על עיראק. הצבעת אי־אמון בממשלה מביאה להדחת הקבינט כולו.
חברי הפרלמנט יכולים לשאול שאלות למשרי הקבינט, בכתב ובעל פה. בדרך כלל ההכנה למענה נעשית בצוות משרדו של השר.
הקבינט הוא הגוף העליון שמחליט במדיניות הממשלה. כדי להקל על העומס קיימות ועדות ממשלתיות שמטפלות בנושאים מסוימים. הנוהג לקבוע את הרכב הוועדות וסמכויותיהן שייך לראש הממשלה.
דוגמות לוועדות שמופיעות במקור: המועצה לביטחון לאומי ווועדות המשנה שלה (כולל גרעין, אוקראינה וחוסן/הגנת העורף), ועדת אירופה, ועדת כלכלה ווועדות המשנה שלה, ועדת ענייני פרלמנט וחקיקה, ו"ועדת פנים" שמטפלת בנושא חינוך, רווחה, דיור ומשטרה.
האופוזיציה הגדולה בוחרת "ממשלת צללים". חברי ממשלת הצללים עוקבים אחרי שרים ממשלתיים ומבקרים את עבודתם. כיום גם המפלגה השלישית נוהגת לכנות בכיריה כך.
תאריך עדכון: 5 בספטמבר 2025. הרישום כולל טבלה קצרה של תפקידי ממשלה שונים, כגון הלורד הראשון של האוצר, שר לענייני האיחוד ושר השירות הציבורי, לצד תפקידים נוספים שנכללים בקבינט.
הקבינט הוא קבוצה של השרים הבכירים בממשלת בריטניה. הם עוזרים לראש הממשלה לקבל החלטות חשובות. השרים חייבים להיות חברים בפרלמנט. הפרלמנט הוא גוף שמחוקק חוקים.
הקבינט התחיל מתוך המועצה הפרטית של המלך. הדוגמה המודרנית החורטת את שמו היא דייוויד לויד ג'ורג', שקיבל עליו זאת בזמן מלחמת העולם הראשונה (1916, 1922). הוא יזם משרד מיוחד לישיבות הקבינט ולרישום הפרוטוקולים.
ראש הממשלה בוחר מי יהיו חברי הקבינט. לפי חוק משכורות מ־1975 יש עד כ־22 חברים שמשלמים להם שכר. הקבינט מתכנס בדרך כלל פעם בשבוע. יש גם ועדות קטנות שמטפלות בנושאים ספציפיים.
לעתים יש "מטבחון", קבוצה קטנה שמחליטה לפני הישיבה הגדולה.
השרים בקבינט חייבים להסביר לפרלמנט את החלטותיהם. אם שר לא מסכים עם החלטה חשובה, הוא יכול להתפטר. אם יש הצבעת אי־אמון, הקבינט כולו מתפטר.
יש ועדות בנושאים כמו ביטחון, כלכלה ואקלים. האופוזיציה בונה "ממשלת צללים" כדי לבדוק את הקבינט ולבקר אותו.
עודכן ב־5 בספטמבר 2025. הרשימה כוללת תפקידים כמו הלורד הראשון של האוצר, שר לענייני האיחוד ושר השירות הציבורי.
תגובות גולשים