קבלה

הקבלה היא ענף של המיסטיקה היהודית, המכונה גם תורת הסוד. היא נוצרה מתוך מסורות מיסטיות ישנות והתגבשה בעיקר בפרובאנס וצפון ספרד במאות ה-12, 13. הקבלה השפיעה עמוקות על המחשבה היהודית, על ההלכה, על המנהגים ועל ספרות התפילה.

בלב הקבלה עומדת השאיפה המיסטית להתאחד עם האל. המקובל רואה את העולם כסימבולי, שבו טבועה ההוויה האלוהית. מטרת המתרגל היא לגלות את הנסתר שבטבע כדי להתעלות רוחנית ולחזור אל שורש הנשמה.

הקבלה מסבירה את גילוי האל בעולם דרך עשר הספירות (כלומר עשר בחינות או תכונות). מקובל שואל אם הספירות הן מהות האל או פשוט כלים שפועלים דרכו. הספירות מתחלקות לקו הימני (חסד), השמאלי (דין) והאמצעי (רחמים), והמאבק ביניהן דורש פשרה והרמוניה.

חוקר הקבלה משה אידל הבחין בשני זרמים: קבלה תאוסופית-תאורגית, שמדגישה לימוד על מהות האל ועשר הספירות, וקבלה אקסטטית, שמדגישה טכניקות רוחניות לחוויות דתיות עזות (אקסטזה). ספר הזוהר ותורת האר"י מייצגים את הזרם התאוסופי; רבי אברהם אבולעפיה מייצג את הזרם האקסטטי. החסידות מאוחדת ראתה בשילוב של הזרמים הללו.

חלק מהפרקטיקות הקבליות היו מעשיות או "מאגיות": שימוש בשמות הקודש, הגייתם, או כתיבת קמעות כדי להשפיע על המציאות. ההלכה מתירה קמיעות מסוימות לרפואה, אך מקובלים הזהירו כי קבלה מעשית דורשת טהרה רוחנית מיוחדת. במסורת מופיעים סיפורים על גולם שנוצר בעזרת אותיות קודש, לדוגמה המהר"ל מפראג.

ספרות קבלית שמקורה בתורת הסוד הופיעה בפרובאנס בסוף המאה ה-12. ספר הבהיר וספר היצירה נמנים בין המקורות המוקדמים. חלק מהכתיבה הקבלית התפשטה לגירונה וטולדו, ומשם לקהילות אחרות.

ספר הזוהר הופיע בגלגולים שונים בקרב חוגי המקובלים והפך עם הדפסתו במאה ה-16 למקור מרכזי של הקבלה. תפוצתו התעצמה אחרי גירוש ספרד, כשהמרכזים הרוחניים עברו לצפת ולמקומות נוספים.

בצפת של המאה ה-16 נולדו חוגים קבליים מרכזיים. דמויות חשובות שם כוללות את הרמ"ק (רבי משה קורדובירו) ואת האר"י (רבי יצחק לוריא). בצפת הפכה הקבלה לנחלת ציבור רחב, ובספרות מוסר-קבלית נוספו טקסטים שהנגישו רעיונות לציבור.

הרמ"ק פיתח שיטה מופתית וסינתזה קבלית. האר"י ייסד שיטה חדשה, הקבלה הלוריאנית, שדרשה מודלים חדשים לבריאת העולם: מושגי "צמצום" (הצמצום של אור האל כדי להותיר מקום לבריאה), "שבירת הכלים" ותיקון (תיקון הניצוצות). שיטת האר"י הפכה נקודת מפנה בהיסטוריה הקבלית.

תנועת השבתאות, סביב שבתי צבי במאה ה-17, התבססה ברעיונות משיחיים קבליים וקיבלה תהודה גדולה ואז גרמה להלם כשמוביל התנועה המוצהר בחר להמיר דתו. התנועה חוללה פולמוסים ומחנות של יצירתיות דתית וגם שבר.

החסידות (מייסודה הבעש"ט) שאבה מהקבלה והפכה אותה לנגישה יותר, כשהיא מדגישה חוויות פנימיות של דבקות באל ופופולריזציה של רעיונות קבליים. יחד עם זאת, לימוד הקבלה נשמר לרוב לבעלי יסוד מוסרי ורוחני.

המאה ה-20 ראתה חידוש עניין בקבלה בקרב חוקרים ובציבור. דמויות כמו בעל הסולם (יהודה לייב אשלג) ניסחו פרשנויות מודרניות. במקביל צמחו תופעות פופולריות, מרכזים מסחריים וקבוצות שמלמדות "קבלה פופוליסטית". רבנים וחוקרים רבים מבקרים את הניסיון לפשט ולהפיץ את הקבלה בלי הכנה ראויה.

ממחקרים אקדמיים עד ביקורת דתית, חקר הקבלה גדל במאה ה-19 וה-20. גרשם שלום ואחרים הקנו לקבלה מעמד מחקרי. במקביל, היו מתנגדים היסטוריים ופילוסופים שאיימו או חרקו שיניים מפני רעיונות קבליים.

ברנסנס ובתקופות מאוחרות יותר הושפעה הנוצריות והרמטי המערבי מרעיונות קבליים. חלק מתרגומי הזוהר הושמו בשימוש נוצרי והרמטי, ולעיתים שינו או בילו את המשמעות המקורית.

הקבלה היא מסורת מורכבת ורב-מערכתית. היא כוללת מחשבה תיאוסופית, שיטות מיסטיות, פרקטיקות מעשיות והשפעות חברתיות והיסטוריות נרחבות. לאורך הדורות היא עוררה שיבח וביקורת והתפתחה למערך רחב שמשפיע עד היום.

הקבלה היא חלק מהמחשבה היהודית שעוסקת בסודות רוחניים. הסוד כאן אומר איך להבין את הקשר בין האדם והאל.

המקובלים רוצים להרגיש קרוב לאל. הם רואים את העולם כסימנים שמראים על הנוכחות האל. הם מנסים ללמוד ולהתעלות רוחנית.

הקבלה מדברת על עשר ספירות. ספירות הן עשר תכונות של האל. הן כמו ערוצים שדרכם האל משפיע על העולם.

יש שתי דרכים ללמוד קבלה: ללמוד על האל והספירות (תאוסופיה), או להשתמש בטכניקות רוחניות לחוויות (אקסטזה). יש מקובלים מפורסמים בכל דרך.

חלק מהאנשים השתמשו בשמות קדושים או בקמיעות כדי לעזור ברפואה. יש גם אגדות על יצירת גולם, יצור שעשוי אדמה ונעשה בעזרת אותיות.

הקבלה צמחה במאות ה-12, 13. ספר זוהר הוא ספר מרכזי. בהמשך התפתחה בצפת במאה ה-16 והאר"י שם פיתח רעיונות חדשים על "צמצום" ו"תיקון".

במאה ה-17 הופיעה תנועה משיחית סביב שבתי צבי. האנשים האמינו שהוא המשיח, אבל בסוף התנועה עוררה מחלוקות קשות.

החסידות הפיצה רעיונות קבליים בין אנשים רבים. גם היום יש עניין בקבלה, וגם ביקורת על גרסאות פופולריות.

קבלה מלמדת על כוונה, תיקון ועשייה רוחנית. יש לה השפעה גדולה על דת, ספרות וחיים חברתיים.