קבר הגחליליות

קבר הגחליליות (ביפנית: 火垂るの墓 - הוטארו נו האקה) הוא דרמת אנימה אנטי-מלחמתית (שנלחמת ברעיון מלחמה ומראה את נזקיה) שביים איסאו טקהאטה באולפני ג'יבלי. הסרט יצא ב-1988 ובוסס על ספר של אקיוקי נוסאקה. רבים רואים בו אחד מסרטי האנימה והאנטי-מלחמה המשפיעים, כולל מבקר כמו רוג'ר איברט.

הסרט נפתח בקול שמוכר: "מתתי בלילה ה-21 בספטמבר 1945". בתחנת רכבת מוצגים נער מותש וקופסת סוכריות. כשקופסת הפח נפתחת, נופלים ממנה אפר ועצמות קטנות, ומופיעות גחליליות. אחר כך נחשפת הסצנה כהיזכרות של הנער.

הזיכרון מספר על סייטה, נער בן 14, ואחותו הקטנה סצקו בת 4, בעיר קובה בזמן מלחמת העולם השנייה. האב משרת בחזית והאם נפצעה והובאה באש אחרי הפצצה. סייטה משקר לסצקו שאימם נמצאת בבית חולים ומשאיר לה את הטבעת שלה כדי שתשמור על "אוצרותיה".

הם עוברים לבית דודתם מצד האב. בתחילה מקבלים יחס, אך המצב הכלכלי והלחץ מהמלחמה מקשים על המשפחה. דודתם מתרחקת והופכת לדרישה שסייטה יעבוד וישתוק. מתוך גאווה וסירוב להיענות להצעות להתנצל, סייטה מחליט לעזוב עם סצקו והם עוברים לגור בבדידות במקלט חצוב על גבעה.

בהתחלה הם מסתדרים וחווים רגעים של שמחה פשוטה. מאוחר יותר המזון אזל, והמצב הבריאותי של סצקו מתדרדר. סייטה גונב מזון מכפרים ושדות בניסיון להציל אותה. הרופא אומר שסצקו חולה מתת־תזונה (חוסר מזון מספיק). סייטה מוצא שהמלחמה הסתיימה ושאביו ככל הנראה מת. הכסף שנשאר מבנק האם נגמר כמעט.

סצקו נחנקת במחלה שנגרמה מחוסר מזון. סייטה, מדוכא וחולה גם הוא, מקבל קצבת פחם לקבורתה ולבסוף מצית ארונה. הופכים הבזקי זיכרונות שלה משחקת סביב המקלט.

בסוף נראים האחים כרוחות: סייטה ונראה לבוש מדי חייל וסצקו בברדס. הם מפגישים זה את זו ושמים ביחד את קופסת הסוכריות. הסצנה מרכך את סיום הסיפור ומציגה איחוד רוחני.

הסרט מדגיש את האכזריות של המלחמה דרך גורלם של שני ילדים פשוטים. במקום גישה גיבורה הוא מציג אובדן ושבר. סיפורו גם מדגיש את הסכנה שמגיעה מגאווה אישית, כאשר סירובו של סייטה להתנצל מול דודתו מוביל להחלטות שהחמירו את מצבם.

העלילה מבוססת על ספר של אקיוקי נוסאקה, שהתרחש בחלקו על חוויות חייו. הוא כתב את הספר כדי להתמודד עם אובדן אחותו במלחמה.

הסרט הוקרן בקולנוע יחד עם טוטורו של הייאו מיאזאקי. השילוב גרם לכישלון קופתי זמני כי שני הסרטים שונים בטון ובקהל היעד. למרות זאת, הביקורות העריכו מאוד את "קבר הגחליליות" והוא נחשב כיום לקלאסיקה משפיעה ועצובה.

קבר הגחליליות (ביפנית: 火垂るの墓) הוא סרט אנימה שבויים על ידי איסאו טקהאטה. הסרט יצא ב-1988 והוא מבוסס על ספר של אקיוקי נוסאקה.

הסרט נפתח בילד עייף בתחנת רכבת ובקופסת סוכריות. כשהקופסה נפתחת נופל אפר, ומופיעות גחליליות.

הזיכרון שלו חוזר לילדים: סייטה בן 14 ואחותו סצקו בת 4. הם חיים בזמן מלחמה. האם שלהם נפגעה בהפצצה.

הם הולכים לגור אצל דודתם. בהתחלה דואגים להם. לאחר זמן, דודתם כועסת על הבכי והקשיים. סייטה וסצקו עוזבים לגור לבד במקלט על גבעה.

בהתחלה הם משחקים ובונים נדנדה. אחר כך המזון נגמר. סצקו נמצאת חלשה וחולה בגלל שאין לה מספיק מזון. סייטה מנסה למצוא אוכל ועושה כל שביכולתו כדי לעזור.

סצקו מתה. סייטה מקבר ושרף את ארונה. בסוף רואים את רוחם של שני הילדים יחד. הם נפגשים ושומרים על קופסת הסוכריות שלהם.

הסרט מראה עד כמה מלחמה יכולה לפגוע בילדים ושלא תמיד יש סוף טוב. הוא גם מבוסס על סיפור אמיתי חלקית של הסופר, שאיבד את אחותו בזמן המלחמה.