'''קברי המלכים''' הוא כינוי לאחוזת קבר מפוארת מתקופת בית שני במזרח ירושלים, ברחוב צלאח א-דין, צפונית לעיר העתיקה ושער שכם.
המקום נודע לתושבי העיר מאות שנים. הערבים כינו אותו "קבור אלמולוכ" או "קבור א-סלאטין", קברי המלכים או קברי הסולטאנים, מתוך אמונה שמבנה כה מפואר נבנה על ידי משפחת שלטון.
המסורת היהודית המאוחרת מזוהה עם כלבא שבוע, חותנו של רבי עקיבא. במחקר ההיסטורי והארכאולוגי מקובל לקשר את האתר למשפחת מלכים מאזור צפון המזרח (ממלכת חסדיאב), ובמיוחד למלך מונבז והמלכה הלני. יוסף בן מתתיהו (היסטוריון מהמאה הראשונה) מזכיר קבר כזה, וזאת אחת הסיבות לזיהוי.
במאה ה-18 וה-19 תיארו חוקרים ומטיילים את האתר. ב-1847 חפירה שהורה המושל העות'מאני פגעה במקום ולא נמצאו אוצרות. ב-1863 פליסיאן דה סוסי חפר וסקר, וב-1867 ערך הארכאולוג שארל קלרמון-גנו חפירה מקיפה. סרקופגים (ארונות קבורה מאבן) שנמצאו הוצאו ונשלחו לפריז, והדבר גרם לזעם בקרב קהילת ירושלים.
בתקופת סוף המאה ה-19 נקנתה החלקה בידי משפחת פרר מטעמים של שימור, ולאחר זמן הועברה להחזקה של ממשלת צרפת. הרצל ביקר במקום ב-1898 והביע צער על כך שהשטח לא נותר בידי יהודים. בתחילת המאה ה-21 הועלו טענות משפטיות על בעלות, וב-2019 נפתח האתר שוב למבקרים בתשלום סמלי, בימי שלישי וחמישי בהרשמה מקדימה באתר הקונסוליה הצרפתית.
הכניסה היא רחבה מרוצפת אבן. ממפלס הרחוב יורדות 23 מדרגות רחבות אל החצר. בעבר שימשו שתי חביות מים כ"מקוואות" (בריכות לטהרה), וכיום הן משמשות לאגירת מי גשמים. מימדי החצר קרובים ל-27 על 25 מטר.
חזית המערה מעוטרת בתבליטי אבן בסגנון יווני. יוסף בן מתתיהו מזכיר שלוש "פירמידות" שהיו מעל החזית; שרידים מעידים שהן לא דמו לפירמידה מצרית טיפוסית. המערה עצמה בנויה משני מפלסים: ארבעה חדרים למעלה ושלושה למטה.
בתוך המערה נמצאו סרקופגים עם תבליטים של פירות וענפים, לפי המנהג היהודי שאינו מציג דמויות אנושיות. על אחד הארונות נמצאה הכתובת "צדה מלכתא" (בסורית ובארמית), ועל כך יש שסברו כי ארון זה קשור להלני המלכה.
התיאורים והציורים מהמאה ה-19, וכן תמונות של הכניסה והמדרגות, עזרו להפיץ את המראה המרשים של האתר במערב.
'''קברי המלכים''' הוא אתר קבורה גדול מימי בית שני. הוא נמצא במזרח ירושלים, ליד שער שכם.
אנשים קראו למקום "קברי המלכים" כי חשבו שמלכים קבורים שם. יש שמקשרים את המקום למלכה הלני.
במאה ה-19 חפרו במקום ומצאו ארונות אבן. ארונות אבן אלה נקראים סרקופגים. משלחת צרפתית לקחה חלק מהארונות לפריז.
בסוף המאה ה-19 משפחת פרר קנתה את האתר ושמרה עליו. אחר כך הוא הועבר לטיפול ממשלת צרפת.
בשנים האחרונות היו ויכוחים על מי הבעלים. ב-2019 נפתח האתר שוב למבקרים בתשלום קטן. הכניסה בימי שלישי וחמישי, אחרי הרשמה.
ממפלס הרחוב יורדות 23 מדרגות רחבות אל חצר אבן. בחצר יש חזית עם קישוטים של ענבים ופירות. המערה בנויה בשתי קומות ויש בה חדרים וסרקופגים.
תגובות גולשים