קדסטר

קדסטר הוא מרשם רשמי של חלקות קרקע ונקרא גם רישום של גבולות וזכויות. המילה מגיעה מצרפתית והיא מקורה ביוונית ישנה.

בעקבות הרנסאנס ועד סוף המאה ה-19 שימש המיפוי הקדסטרי כלי שלטוני לביצוע מיסוי ולתכנון שימושי קרקע, כמו חקלאות והתיישבות. בתקופת נפוליאון השתפרו שיטות המדידה והציוד, כדי לתמוך בצרכים צבאיים ובהגדרת גבולות מדויקים. זאת סייעה ליישום מדידות קדסטריות גם לצורכי מיסוי ותשתיות.

בימי השלטון העות'מאני בוצע מיפוי נקודתי. בתקופת המנדט הבריטי ניסו לבנות סקר קדסטרי כולל. ההבריטים פרשו רשת נקודות עם קואורדינטות וגבהים, מחוברות במשולשים, שיטה שנקראת טריאנגולציה (רשת מדידות המשמשת לחישוב מרחקים וזוויות). נוצרה תשתית מיפוי טופוקדסטרית נרחבת, ובצפון הארץ הושלמו מדידות לכ־13 מיליון דונם צפונית לבאר שבע.

בשנת 1928 הונהגה רפורמה שהתבססה על שיטת טורנס (שיטה לרישום זכויות קנין שמפשטת בעלות רשומה). החוק החדש קבע הליך ברור להסדרת קרקעות: הכרזה על אזור להסדר; הגדרת "גוש" (יחידת אזור גדולה) והכנת מפה שנקראת תצ"ר (תוכנית לצורכי רישום); מסירת תביעות לזכויות בקרקע; פרסום לוח תביעות; הליך ערעור; ולבסוף פרסום לוח זכויות ורישום בטאבו. פקידי ההסדר והטאבו ניהלו את התהליך.

בין 1928 ל־1947 הושלם ההסדר על יותר מ־9,000 גושי רישום, כ־5.24 מיליון דונם. זאת הייתה כעשירית עד חמישית משטח הארץ, והבריטים קידמו בעיקר אזורים מישוריים וערים.

עם קום המדינה חלק גדול מהקרקעות המסודרות עבר לשטחי המדינה. קרקעות של בעלי-אויב הומתו והועברו לרשות הפיתוח. עד 1955 עבודה המדידות המשיכה לאט.

בשנות ה-50 וה-60 בוצעו מבצעי הסדר גדולים בגליל ובנגב. בגליל נרשמו קרקעות רבות בבעלות המדינה, אחרי שינוי בחוק ב־1958 שהאריך את תקופת ההתיישנות ל־15 שנה. ב־1960 נעשה סקר בדרום הנגב בשיטה פוטוגרמטרית (מיפוי מתצלומי אוויר), בקנה מידה 1:100,000, ורשמו כ־9 מיליון דונם לבעלות המדינה תוך שנים ספורות.

לאחר 1967 עברו חלקים מהשטחים לשלטון ישראלי, וחלקים טופלו באופן נקודתי, למשל אזורים שסופחו לירושלים. ניסיונות להסדיר אזורים נוספים נתקלו בקשיים טכניים ובתביעות רבות.

ב־1971 ובשנות ה-80 נעשו ניסיונות נוספים להסדר בנגב הצפוני וברמת הגולן. בגולן נעשה הסדר מהיר באמצעות מיפוי פוטוגרמטרי בקנה מידה 1:50,000, עם החרגות ליישובים דרוזים.

נתוני הקדסטר מנוהלים כיום במרכז למיפוי ישראל במערכת מידע גאוגרפי שנקראת בנק"ל (בסיס נתונים קדסטרי לאומי). כ־97% משטח המדינה עברו הסדר ורישום בטאבו. ההליך מבוסס על פקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) תשכ"ט, 1969. עם זאת, רישום בטאבו לא תמיד משקף את כל הזכויות המעשיות, במיוחד על קרקעות שבבעלות המדינה או גופים כדוגמת רשות מקרקעי ישראל.

גם אחרי הסדר יש צורך בעדכונים. המרכז למיפוי מטפל באיחוד ובחלוקה של חלקות, פרצלציה (חלוקה ואיחוד של קרקעות). המפה של פרצלציה נקראת מפת תמורה. ב־2017 הוקמה לשכה ארצית לרישום תשתיות ופרצלציות, כדי לזרז רישום אזורים בפיתוח.

קדסטר הוא רשימה של חלקות קרקע ומידע על הגבולות והבעלים.

קדסטר שימש שנים רבות כדי למדוד קרקעות ולגבות מסים. בשנים של נפוליאון שיפרו את כלי המדידה. זה עזר גם למדידות גדולות ולמפות מדויקות.

בארץ ישראל היו מדידות של העות'מאנים. הבריטים רצו לסדר את הקרקעות. הם הכינו רשת נקודות וחישבו משולשים, זה נקרא טריאנגולציה (חיבור נקודות למדידה מדויקת).

בשנת 1928 קבעו חוק חדש. החוק דיבר על "גוש" (אזור גדול) ומפה שנקראת תצ"ר (תוכנית לצורכי רישום). אנשים הגישו תביעות על חלקות. אחרי בירור פירסמו לוח תביעות ולוח זכויות ורשמו בטאבו. בתקופת המנדט סיימו להסדיר כ־9,000 גושים וכ־5.24 מיליון דונם.

כשהוקמה המדינה רוב הקרקעות המוסדרות היו בתחום ישראל. בשנות ה-50 וה-60 הסדירו קרקעות בגליל ובנגב. ב־1960 מיפו את דרום הנגב מתצלומי אוויר, זו שיטה פוטוגרמטרית, ורשמו כ־9 מיליון דונם לבעלות המדינה.

אחרי 1967 חלק מהאזורים טופלו בנפרד, ובחלקים אחרים עדיין לא הושלמו הסדרים.

כל המידע הקדסטרי נשמר במערכת של המרכז למיפוי ישראל בשם בנק"ל. כ־97% משטח המדינה עברו הסדר ורישום בטאבו. רישום אינו תמיד מציג כל הזכויות, במיוחד בקרקעות שבשליטת המדינה.

לפעמים מחברים או מחלקים חלקות. זה נקרא פרצלציה (חלוקה או איחוד של חלקות). המפה של שינוי כזה נקראת מפת תמורה. ב־2017 קמו משרדים שמנסים לזרז רישום תשתיות ופרצלציות.