קו העוני

קו העוני הוא מדד כלכלי־חברתי שמתאר את ההכנסה המינימלית הנדרשת לאדם או משפחה.
אדם או משפחה ייחשבו עניים אם סך הכנסותיהם נמוך מקו העוני.
במדינות רבות הקו הוא יחסי: הוא תלוי ברמת החיים הכללית. במדינה עשירה קו העוני יהיה ברמה גבוהה יותר מאשר במדינה ענייה.
קו העוני נועד להבחין בין מי שמרוויח מספיק כדי לקיים צרכים בסיסיים ומי שלא.
החישוב הופיע לראשונה בעבודות של מדענים אנגלים. בשנות ה־60 חישבה אידה ק. מרים את קו העוני בארצות הברית.
מדינות רווחה נוטות לתת הטבות כספיות או שירותים לאנשים בעלי הכנסה נמוכה. בישראל יש הטבות לאנשים בעלי הכנסה נמוכה, אך ההטבות אינן תלויות בהכרח בהימצאות מתחת לקו העוני.
השימוש בקו העוני הוא למדידה ולהערכת מדיניות ציבורית.
קיימות שיטות מדידה שונות.
על־פי ההלכה היהודית קו־העוני נקבע לפי רכוש והכנסה, וקבוע בזמן מוגדר. לפי דעה זו מדובר בקו מוחלט, שאינו קשור לעושר החברה.
בישראל קו העוני מוגדר כ־50% מההכנסה הפנויה (נטו) החציונית של משפחה.
ההכנסה החציונית היא הערך שמחלק את המשפחות לשתי קבוצות שוות.
הקו מותאם לגודל המשפחה באמצעות "סולם שקילות".
הקו מחושב על ידי המוסד לביטוח לאומי.
תחולת העוני היא אחוז האוכלוסייה שהכנסתה נמוכה מקו העוני.

קו העוני הוא מדד (כלי למדידה) שבודק אם אנשים מרוויחים מספיק כסף.
אם ההכנסה נמוכה מהקו, מחשיבים את האדם עני.
במדינות עשירות הקו גבוה יותר. במדינות פחות עשירות הקו נמוך יותר.
יש מדינות שמנסות לעזור לאנשים עם הכנסה נמוכה.
יש דרכים שונות למדוד את קו העוני.
בהלכה היהודית קובעים קו לפי רכוש והכנסה. כאן הקו הוא מוחלט. כלומר לא משווים לעושר המדינה.
בישראל קו העוני הוא חצי מ־50% מההכנסה הפנויה החציונית.
"הכנסה פנויה" זו הכנסה אחרי מסים ותשלומים.
"חציונית" פירושה ההכנסה שבאמצע: חצי מהמשפחות מרוויחות יותר וחצי פחות.
הקו מותאם לפי גודל המשפחה בעזרת סולם שקילות. סולם שקילות עוזר להשוות משפחות גדולות לקטנות.
את החישוב מבצע המוסד לביטוח לאומי.
תחולת העוני היא כמה אחוזים מהאוכלוסייה נמצאים מתחת לקו.