קו פרשת המים הוא קו דמיוני שמפריד בין שני אגני ניקוז. אגן ניקוז הוא אזור שבו המים זורמים ונאספים לאותו מקום. הקו עובר בדרך כלל בשיא הטופוגרפי של האזור, ומשם מתפלגת זרימת המים לשני צידיו.
"קו פרשת המים הארצי" מחלק את ארץ ישראל לאורכה. הוא מפריד בין מי הגשמים שמתנקזים מזרחה לכנרת, לים המלח ולערבה, ובין מי הגשמים שמתנקזים מערבה לים התיכון ובדרום לים סוף. הקו מתחיל בסמוך להר רמון בדרום, נמשך לאורך רכס ההרים המרכזי דרך יהודה, בנימין והרי השומרון, ועובר בצפון בהרי נצרת והר מירון עד ברעם על גבול לבנון. במרכז בקעת בית נטופה עובר הקו, וחלקה המזרחי עלול להתמלא מים בחורפים גשומים.
על קו הפרשה עברו דרכים עתיקות, למשל "דרך האבות". לאורך הקו צמחה עירוב של יישובים עתיקים ומרכזים עירוניים. תנאי הטופוגרפיה על במת ההר אפשרו מעבר נוח של דרכים והתפתחות של ערים כמו שכם, ירושלים ובית לחם.
העיר העתיקה בירושלים נמצאת מעט מזרחית לקו הפרשה. גיא בן הינום, יובל של נחל קדרון, מפריד בינה לבין קו הפרשה. הקו מקיף את העיר העתיקה מצפון וממערב ועובר בסמוך להר הצופים ובאזורי דרך יפו ושוק מחנה יהודה. ההקפה הזו יוצרת את הרושם של "ירושלים הרים סביב לה" (תהילים קכ"ה, ב'). בתכנון העיר משתמשים במושג "האגן החזותי של העיר העתיקה" כדי לתאר את האזורים הצופים אליה ולשמור על מבטים פתוחים מהעיר החדשה.
המילה "קו פרשת המים" משמשת גם כביטוי ציורי. היא מציינת נקודת שיא או מפנה בזמן, שאחריה המצב לא ישוב לקדמותו. לדוגמה, גזירות הקיסר אדריאנוס נחשבות "קו פרשת המים" ביחסי היהודים והרומאים בארץ ישראל.
קו פרשת המים הוא קו דמיוני שמחלק נחלים. אגן ניקוז, אזור שבו כל המים זורמים לאותו מקום. בדרך כלל הקו עובר על היותר גבוה בשטח. משם המים יורדים לשני כיוונים.
בארץ יש "קו פרשת המים הארצי" לאורך רכס ההרים המרכזי. הוא מחלק את מי הגשמים. המים בצד אחד זורמים לכנרת, לים המלח ולערבה. המים בצד השני זורמים לים התיכון ולים סוף.
בגלל שהקו עבר על רמות נוחות, עברו בו דרכים עתיקות. לידו גדלו ערים ישנות, למשל ירושלים ושכם. זה עזר להן להפוך למרכזים חשובים.
העיר העתיקה של ירושלים נמצאת מעט מזרחית לקו. גיא בן הינום, יובל של נחל, מפריד בינה לבין הקו. הקו עוטף את העיר העתיקה מצפון וממערב.
גם אומרים "קו פרשת המים" כדי לתאר נקודת מפנה. זאת נקודה שמשנה הכול ואחרי זה אין חזרה.
תגובות גולשים