קול דודי דופק

"קול דודי דופק" הוא מאמר של הרב יוסף דב סולובייצ'יק. הוא התבסס על נאום פרו-ציוני שנשא ביום העצמאות השמיני של מדינת ישראל בישיבת רבי יצחק אלחנן בניו יורק.


הרב סולובייצ'יק פותח בדיון על הרע והסבל. הוא לא מכחיש את קיומם. תשובתו לכך מבוססת על ההבחנה בין שני סוגי קיום: "קיום גורלי" ו"קיום ייעודי". קיום גורלי הוא מצב של חוסר אונים, חיים כתגובה לאירועים. קיום ייעודי הוא קיום פעיל, שבו אדם בוחר לפעול ולשנות.

הקיום הפעיל שאותו הוא מציע הוא שילוב של עיצוב אישיות ועבודה דתית טובה יותר. כך הוא קורא לפעולה אישית ואחריות חברתית. בהבנתו על איוב, הוא מצטט את חטא איוב כנטישת האחריות הציבורית וההסתכלות הפסיבית על סבלם של אחרים.

הרב מבקר במיוחד את יהדות ארצות הברית האורתודוקסית על פסיביות, על הדחיה של מעורבות ביישוב הארץ ועל תרומות מועטות. הוא גם מדבר בקול נוקב על השתיקה בזמן השואה, ועל כך שחסרה הייתה מידת החסד הנדרשת.


בהשראת שיר השירים, הרב משתמש בדימוי של "הדוד" (ההשגחה העליונה) אשר דופק על דלת הרעיה (עם ישראל). הוא מזהה שישה דפיקות חדשות שמייצגות פניות אל העם. האזהרה היא שאם יהדות ארצות הברית לא תראה בקום המדינה חלק ממהלך אלוהי, היא עלולה לפספס את המפגש עם ההשגחה.


הרב מבדיל בין שתי בריתות: ברית גורל וברית יעוד. ברית גורל היא הכפייה והשעבוד לגורל; היא מביאה בדידות וסבל. ברית יעוד היא אידיאל שבוחרים בו מרצון. האדם מממש אותה בהתעלות על עצמו ובהידמות לבוראו.

בשתי מצוות של תהליך הגיור, מילה (סימן השתייכות) וטבילה (הטבלה במים כסימן הקדשה), הוא רואה את ההבחנה בין שתי הבריתות. המילה מייצגת את השתייכות הגורלית; הטבילה מסמלת כניסה ליעוד.

הרב מותח גם ביקורת על הציונות החילונית. הוא טוען שההתנערות מהמחויבות הדתית היא כישלון. מדינת ישראל צריכה להפוך מברית גורל לברית יעוד. רק כך ייווצרו "כוחות יצירה ושמחת קיום מחודש" במדינה, חיים מקודשים ושיתוף בייעוד רוחני.

"קול דודי דופק" נכתב על ידי הרב יוסף דב סולובייצ'יק. זה מבוסס על נאום שנשא ביום העצמאות השמיני של ישראל.


הרב מדבר על רע וסבל. הוא אומר שיש שני דרכים לחיות. הדרך הראשונה היא "קיום גורלי" (חיים בלי שליטה). הדרך השנייה היא "קיום ייעודי" (לבחור לפעול ולהשפיע).

הוא קורא לאנשים לקחת אחריות. מי שחי בצורה פעילה יכול לשפר את עצמו ולעזור לאחרים.


הרב משתמש בדימוי משיר השירים. "הדוד" זה הכוונה של האלוהים. הוא דופק על דלת העם. אם העם לא יפתח, ההזדמנות תיחמץ.


הרב מסביר שתי בריתות: ברית גורל (קשר שנכפה על העם) וברית יעוד (מטרה שבוחרים בה).

הוא מזכיר מילה (חותם של השתייכות) וטבילה (הטבלה במים כסימן הקדשה). המילה קשורה לברית הגורל. הטבילה קשורה לברית היעוד.

הרב מבקר את אלה שנמנעים מלהתקרב למדינת ישראל. לדבריו, המדינה צריכה לשאוף להיות מקום של חיים מקודשים ושמחה.