קוליבה

קוליבה (ביוונית: κόλλυβα) היא עוגת חיטה מבושלת, סוג של דייסה, ומאכל ליטורגי מסורתי בנצרות האורתודוקסית המזרחית. היא נפוצה ביוון, קפריסין, בולגריה, רומניה, רוסיה, במדינות הבלקן ובקהילות נוצריות במזרח התיכון. הקוליבה מוגשת בעיקר בלוויות ובאזכרות, ולעיתים גם בחגי הפסחא, בחגי קדושים ובחג המולד. בלבנון קיים מאכל דומה בשם "ברברה" שנאכל ביום קדושת ברברה ב־4 בדצמבר.

שם המאכל מקורו ביוונית עתיקה (κόλλυβος), משמעותו מטבע קטן. בתקופה ההלניסטית המונח התייחס לעוגות חיטה מבושלות. מקור הקוליבה קשור למסורות קדם-נוצריות שבהן חיטה ורכיבים אחרים סימלו את הקשר בין החיים למוות ואת מחזורי הטבע. החיטה נקשרה לאלת האדמה דמטר, והרימון לפרספונה שלפי המיתוס חזרה מדי שנה מן השאול; שאר המרכיבים סומנו עם דמויות מיתולוגיות שונות.
המאכל התקבע בטקסים הנוצריים בתקופת הביזנטיון. הקאנוניסט מהמאה ה־12 תאודור בלסמון כתב שהמנה הוכנסה לטקסים על ידי אתנסיוס בתקופת יוליאנוס הכופר. במאה ה־5 נזירים שהתנזרו לעתים אכלו קוליבה או ירקות במקום לחם.

בקוליבה יש סמליות של מוות ותחייה: החיטה הנזרעת וצומחת מסמלת את התקווה לתחיית המתים. מסיבה זו קוליבה ברוכה ומוגשת בטקסי אזכרה וגם בטקסים לזכר קדושים.

קוליבה מוגשת בטקסי אזכרה ולוויות. טקסי אזכרה מקובלים ביום השלישי, התשיעי והארבעה־עשר אחרי הפטירה, וביום השנה לפטירה. יש גם ימי ראשון מיוחדים של נשמות במהלך התענית ויש יום ראשון שנקשר לסיפור היסטורי על יוליאנוס הכופר (ראו "יום ראשון של תאודור").
בנוסף, קוליבה מוגשת בחגי קדושים, בסעודות לכבוד הקדוש המגן של משפחה או כנסייה, ולעתים כחלק מחגיגות הפסחא והחגים הנוצריים.

על פי מסורת, בתקופת יוליאנוס הכופר ניסו לפגוע בנוצרים על ידי זיהום מזון בשוק. נוצרה ההמלצה לא להיעזר במזון זה אלא לאכול חיטה מבושלת בדבש. מאז היום הראשון של התענית הגדולה קרוי גם "יום ראשון של תאודור", שבו נהוג לברך ולעתים לאכול קוליבה.

באזכרות מכינים קוליבה ושמים אותה על שולחן זיכרון. התערובת מעוצבת כמו תל כדי להזכיר קבר. מעליה זורים אבקת סוכר ורושמים את ראשי התיבות של הנפטר. בתחילת הטקס מדליקים נר שעל הקוליבה ומכבים אותו בסיום. בסוף האירוע חולקים את הקוליבה בין המשתתפים ומבקשים מהאל מחילה לנפטר.

במועדי קדושים וקיום סעודות לכבוד הקדוש המגן של משפחה או כנסייה, לעיתים מגישים קוליבה במקום אזכרה ומבצעים תחנונים מול איקון (מוליבן, שירות תפילה קצר).

הגרסה הבסיסית מבוססת על חיטה מבושלת, המתוקה בדבש או סוכר. תוספות נפוצות: שומשום, שקדים, אגוזים, קינמון, גרגירי רימון, צימוקים, אניס ופטרוזיליה. ברומניה שוקעים את החיטה במים לפני הבישול ומוסיפים סוכר, אגוזים, וניל ורום, מקררים ומעטרים בצורת צלב. ברוסיה ובקהילות אחרות השתמשו גם באורז או שעורה בזמנים של מחסור. בכנסיות במדינות שבהן אורז הוא מזון בסיסי (כמו יפן) מכינים אותו במקום חיטה.

קוליבה היא עוגת חיטה מבושלת. היא מוגשת בטקסים דתיים של הנוצרים האורתודוקסים. בטקס דתי (ליטורגיה) קוראים תפילות וזהו מאכל טקסי. הקוליבה נפוצה ביוון, רומניה, בולגריה, רוסיה ובמקומות אחרים.

השם מגיע מיוונית עתיקה ומשמעותו הייתה גם מטבע קטן. לפני שהנוצרים אימצו אותה, הקוליבה שימשה בטקסים ישנים. בחיטה ראו סימן לחיים ולתבואה. הרימון קושר סיפור על אלת התבואה ובתה. מאוחר יותר השתמשו בקוליבה בטקסים נוצריים.

החיטה מסמלת תקווה לתחייה. לכן קוליבה מבורכת בלוויות ובאזכרות, וגם בטקסים לכבוד קדושים.

קוליבה מוגשת בהלוויות ובאזכרות (למשל אחרי 3, 9 ו־14 ימים). נותנים אותה גם ביום השנה לפטירה ובחגי קדושים. יש מנהג מיוחד בראשית התענית שמקושר לסיפור היסטורי על ״יום ראשון של תאודור״.

בקוליבה עושים תל קטן שדומה לקבר. מפזרים אבקת סוכר ומוסיפים את ראשי התיבות של הנפטר. מדליקים נר ועושים תפילה. בסוף חולקים את הקוליבה.

מבשלים חיטה עד שהיא רכה. מוסיפים דבש או סוכר. אפשר להוסיף אגוזים, צימוקים, גרגירי רימון וקינמון. בקהילות אחרות משתמשים באורז במקום חיטה.