קומודור 64

הקומודור 64 (Commodore 64, C64) היה מחשב אישי פופולרי משנות ה־80. הושק בספטמבר 1982 על ידי חברת קומודור. המחשב הגיע עם 64 kB זיכרון והוצע להתחלה ב־$595. הוא החליף את הקומודור ויק 20, שהיה קטן יותר (5 kB) וזול יותר.

הקומודור 64 הציע יכולות קול וגרפיקה שהיו מתקדמות יחסית למחשבים האישיים אז. בתחילה השתמשו בטייפ קלטות אודיו לשמירת תוכנות וקבצים (זהו קלטת שמע פשוטה). מאוחר יותר יצא כונן תקליטונים (דיסקט), שהיה מהיר יותר לשמירה וטעינה. כדי לקצר את זמני ההעברה בטייפ לקחו בשימוש תוכנת כיווץ בשם "Turbo Tape".

השיווק האגרסיבי והמחירים הנמוכים הפכו את הקומודור 64 להצלחה מסחררת. הערכות מצביעות על כ־12.5 מיליון יחידות שנמכרו עד 1992. המחשב אף נכנס לספר גינס כמחשב האישי הנמכר ביותר.

עלות הייצור הוערכה אז בכ־135 דולר, בין היתר כי קומודור שלטה בחלק מרכיבי המחשבים דרך יצרנית המעבדים MOS, שסיפקה את שבב ה־6502 (מעבד = שבב שמבצע חישובים במחשב). המחשב נמכר בחנויות שונות, כולל חנויות צעצועים, מה שאיפשר לו להתחרות בקונסולות כמו אטארי 2600.

בשנות ה־80 ניסו חברות אחרות להתמודד. בארצות־הברית למשל הוצע קופון החזר של 100 דולר לקונים של משחקי טלוויזיה לצורך רכישת קומודור 64. חברת Texas Instruments יצאה משוק המחשבים הביתיים, בין היתר בגלל התחרות.

בשנת 1984 הושק Commodore Plus/4 כניסיון להיות יורש לקומודור 64. למחשב היו תוכנות מובנות וזיכרון משופר, אך הוא לא היה תואם לתוכנות של הקומודור 64. בנוסף, איכות הצליל הייתה פחותה וחסרו לו ה"סְפְרַייטים", חלקים גרפיים קטנים שמאפשרים לצייר דמויות בתצוגה.

קומודור פיתחה גם דגמים נוספים, כמו קומודור 128 ואמיגה. ב־2007 הציגה החברה דגמים חדשים בתערוכת CeBIT.

בשנת 2011 הוקמה חברת קומודור ארצות־הברית, שרכשה את הזכויות לשמות קומודור, אמיגה וויק. היא הוציאה את קומודור 64X, מחשב מודרני עם מקלדת בסגנון הישן, מעבד אינטל אטום, כונן DVD, יציאת HDMI, USB ו־Ethernet. המערכת רצה על קומודור OS מבוסס לינוקס, ותומכת גם ב־Windows. לאחר מותו של מייסד החברה בארי אלטמן, הופסקה פעילות הייצור.

הקומודור 64 הוא מחשב פופולרי משנות ה־80. הוא יצא ב־1982. היה לו 64 kB זיכרון. המחיר ההתחלתי היה כ־$595.

הוא היה חזק למשחקים של אותה תקופה. היו לו יכולות קול וגרפיקה טובות יותר ממחשבים אחרים אז. בתחילה שמרו תוכנות על טייפ קלטות אודיו. זאת קלטת שמע שמכילה נתונים. אחר כך יצא גם דיסקט, תקליטון לשמירה מהירה יותר.

מכרו ממנו בערך 12.5 מיליון מחשבים עד 1992. בזכות זה הוא נכנס לספר השיאים גינס.

הייצור של הקומודור 64 עלה כ־135 דולר לכל יחידה. החברה שייצרה את השבב שלו נקראת MOS, והיא נתנה את המעבד 6502. המעבד הוא השבב שמפעיל את המחשב.

בשנת 1984 הוציאה קומודור מחשב שנקרא Plus/4. הוא ניסה להיות יורש לקומודור 64. היה לו זיכרון מסוים ותוכנות מובנות. אבל רוב התוכנות של הקומודור 64 לא עבדו עליו. בנוסף, הצליל והגרפיקה שלו היו פחות טובים.

בשנת 2011 חברה בשם קומודור ארצות־הברית הוציאה את קומודור 64X. הוא שילב מראה של המקלדת הישנה ורכיבים מודרניים. המחשב תמך בלינוקס וב־Windows. לאחר מותו של המייסד בארי אלטמן, הפסיקו לייצר אותו.